diff options
Diffstat (limited to 'talermerchantdemos/blog/articles/he/shouldbefree.html')
-rw-r--r-- | talermerchantdemos/blog/articles/he/shouldbefree.html | 716 |
1 files changed, 716 insertions, 0 deletions
diff --git a/talermerchantdemos/blog/articles/he/shouldbefree.html b/talermerchantdemos/blog/articles/he/shouldbefree.html new file mode 100644 index 0000000..996dc3d --- /dev/null +++ b/talermerchantdemos/blog/articles/he/shouldbefree.html @@ -0,0 +1,716 @@ +<!--#set var="PO_FILE" value='' + --><!--#set var="ORIGINAL_FILE" value="/philosophy/shouldbefree.html" + --><!--#set var="DIFF_FILE" value="" + --><!--#set var="OUTDATED_SINCE" value="2006-04-26" --> + +<!--#include virtual="/server/header.he.html" --> +<!-- Parent-Version: 1.77 --> + +<!-- TRANSLATORS: This page was generated locally by GNUN. Please do + not update it manually, update the corresponding PO file instead. + The PO is archived in trans-coord task #14388 (file: he-POs.tar.gz). + For more info, contact web-translators@gnu.org. --> + +<title>מדוע על תוכנה להיות חופשית - GNU Project - Free Software Foundation</title> + +<!--#include virtual="/philosophy/po/shouldbefree.translist" --> +<!--#include virtual="/server/banner.he.html" --> +<!--#include virtual="/server/outdated.he.html" --> +<h2>מדוע על תוכנה להיות חופשית</h2> + +<p> +מאת <a href="http://www.stallman.org/"><strong>ריצ'ארד סטולמן</strong></a></p> +<h3 id="introduction">הקדמה</h3> +<p> +קיום מוצר ה”תוכנה“ מעלה את השאלה על דרך קבלת ההחלטות בקשר אליה. לדוגמא, נניח +כי אדם מסוים, בעל עותק של תוכנה, פוגש אדם אחר המעונין בעותק שלה. האם הם +יכולים להעתיק את התוכנה? מי צריך להחליט על כך? האם האנשים המעורבים, או שמא +ישות נוספת, ”הבעלים“ של המוצר?</p> +<p> + מפתחי תוכנה בדרך כלל מתייחסים לשאלות אלו בהנחה שהקריטריון לתשובה הוא מיקסום +רווחים למפתח. הכוח הפוליטי של עולם העסקים הוביל את השלטון לאמץ הן את +הקריטריון והן את התשובה שהוצעה : למוצר תוכנה יש בעלים, שהם בד"כ חברה המזוהה +עם פיתוח המוצר.</p> +<p> + במאמר זה ננסה לבחון את אותה שאלה, אבל עם קריטריון שונה: השגשוג והחופש של +הציבור.</p> +<p> + התשובה אינה יכולה להתבסס על החקיקה הנוכחית – החוק צריך לעקוב אחרי האתיקה ולא +להפך, ובכלל, החקיקה הנוכחית אינה פותרת את השאלה, למרות שהיא מציעה מספר +פתרונות אפשריים. הדרך היחידה לשפוט בנושא היא לגלות מי נפגע ומי מרוויח בהכרה +בבעלות על תוכנה, למה, ובאיזו מידה. במילים אחרות, עלינו לבצע אנליזת +מחיר/תועלת בשם החברה כישות אחת, תוך שאנו לוקחים בחשבון את החופש האישי ובנוסף +את היצור של מוצרים ברי קיימא.</p> +<p> + במאמר זה יתוארו האפקטים של ”בעלות“, ונראה כי התוצאה היא מזיקה בעליל. המסקנה +המתבקשת היא כי למתכנתים יש את החובה לעודד אחרים לחלוק, להפיץ מחדש, ללמוד +ולשפר תוכנה שהם כותבים, או במילים אחרות, לכתוב תוכנה חופשית. <a +href="#f1">(1)</a></p> + +<h3 id="owner-justification">כיצד בעלי קניין מצדיקים את כוחם</h3> +<p> + אלו הנהנים מהמערכת הנוכחית, בה תוכנות הנן רכוש, מציעים שני נימוקים לתמיכה +בדרישתם לבעלות על תוכנה: הנימוק הרגשי והנימוק הכלכלי.</p> +<p> + הנימוק הרגשי פשוט: ”השקעתי מאמצים, זמן ונשמה במוצר, המוצר בא <em>ממני</em>, +הוא <em>שלי</em>!“</p> +<p> + נימוק זה אינה דורש מאמץ רב להפרכתו. תחושת ה-”קשר הרגשי“ אינה בלתי-נמנעת אלא +כזו שמתכנתים יכולים לטפח כאשר זה מתאים להם. ניקח לדוגמא, כיצד תחושת הקשר +נעלמת במסתוריות במקרה הנפוץ בו מתכנתים מוכנים, בד"כ, להעביר את כל זכויותיהם +לתאגיד גדול תמורת שכר. בניגוד לכך, שיקלו את גישתם של האמנים והאומנים הגדולים +של ימי הביניים, שאפילו לא חתמו על עבודותיהם. להם, שם האמן לא היה חשוב. מה +שכן היה חשוב היה הצורך שהעבודה תשרת והעובדה שהיא נעשתה. גישה זה שלטה מאות +שנים.</p> +<p> + הנימוק הכלכלי מתואר כך : ”אני רוצה להתעשר (או, בתיאור הפופולרי אך לא מדויק, +להתקיים), אם לא אוכל על ידי פיתוח תוכנה, אז לא אפתח תוכנה. כל האחרים הם +כמוני, ולכן אף אחד לא יתכנת. ואז מה תעשו?“ – איום זה בד"כ מוסווה כעצה +ידידותית.</p> +<p> + בהמשך נראה מדוע איום זה הנו איום סרק. אבל תחילה נפנה לטפל בהנחה סמויה שניתן +לגלות ביתר קלות בניסוח אחר של הטיעון הנ"ל.</p> +<p> + ניסוח זה מתחיל בהשוואת התועלת הציבורית של תוכנה קניינית לעומת אי קיום תוכנה, +ומסיים במסקנה כי פיתוח תוכנה קניינית הנו, למרות הכל, משתלם, ויש +לעודדו. הטעות פה הנה ההשוואה של שתי תוצאות בלבד, תוכנה קניינית +ואי-תוכנה. וההנחה שאין אפשרויות נוספות.</p> +<p> + בהינתן מערכת של זכויות יוצרים, פיתוח תוכנה בד"כ מקושר עם קיום בעלים השולט על +השימוש בתוכנה. כל עוד קישור זה קיים, אנו לרוב עומדים בפני הבחירה בין תוכנה +קניינית וכלום. בכל אופן, הקישור הזה אינו טבעי או בלתי-נמנע, הוא תוצאה של +מדיניות משפטית/חברתית שעליה אנו מערערים: ההחלטה על קנייניות. הגדרת הברירה +כבחירה בין תוכנה קניינית לאי קיום תוכנה ממש דורש מאיתנו לשאול</p> + +<h3 id="against-having-owners">הטיעון נגד קנייניות</h3> +<p> + השאלה שעל הפרק – ”האם פיתוח תוכנה צריך להיות קשור לקיום בעלות והגבלת שימוש?“</p> +<p> + על מנת לפסוק בסוגיה זו, אנו צריכים למדוד את ההשפעה של כל אחת מהפעילויות על +החברה באופן בלתי תלוי. ההשפעה של פיתוח תוכנה (ללא קשר לשיטות ההפצה שלה) +וההשפעה של הגבלת השימוש (בהנחה שהתוכנה פותחה). אם אחת מהפעילויות הללו הנה +חיובית והשניה הרסנית, מוטב לנו לבטל את הקישור בינן ולבצע רק את החיובית.</p> +<p> + או במילים אחרות – אם הגבלת הפצה של תוכנה פוגע בחברה, אזי מתכנת מוסרי ימנע +מאפשרות זו.</p> +<p> + למדידת התוצאה של הגבלת ההפצה, אנו צריכים להשוות את הערך לחברה של תוכנה +קניינית (מוגבלת הפצה) והערך של אותה תוכנה, הזמינה לכולם – כלומר השוואה של +שני עולמות שונים.</p> +<p> + השוואה זו מטפלת גם בנימוק הנגדי הפשוט שעולה מפעם לפעם - ”התועלת לשכן שלו נתת +עותק תוכנה מבטלת את התועלת לבעלי התוכנה“ – נימוק זה מניח שהנזק והתועלת שווים +בערכם. בהשוואה שנבצע נשווה גם את הערכים, ונראה כי התועלת גדולה לעין שיעור +מהנזק.</p> +<p> + להבהרת הטיעון, בואו ננסה להפעיל אותו על נושא אחר – בניית כבישים.</p> +<p> + ניתן לממן את בניית כל הכבישים על ידי אגרת-מעבר. מימון כזה ידרוש הקמת נקודות +גבייה בכל צומת רחובות. מערכת כזו תהווה תמריץ גדול לשיפור הדרכים ותגרום לכל +משתמש בדרך לשלם על השימוש בה, אולם, נקודת גבייה היא מכשול מלאכותי המפריע +לזרימת התנועה. מלאכותי מכיוון שאינו תוצאה של דרך פעולתן של מכוניות או +כבישים.</p> +<p> + בהשוואת דרכים חופשיות לכבישי אגרה אנו מוצאים (בהנחה כי כל שאר הפרמטרים זהים) +כי כבישים רגילים זולים יותר לבנייה ולתחזוקה, בטוחים יותר ויותר יעילים +בשימוש. <a href="#f2">(2)</a> במדינה ענייה, אגרות מעבר מונעות את השימוש +בכבישים מאזרחים רבים. יוצא מזה כי כבישים נטולי אגרה (חופשיים) מציעים יותר +תועלת לחברה בעלות קטנה יותר והם מועדפים על ידי החברה. לכן, על החברה לבחור +לממן סלילת כבישים בדרכים אחרות, ולא על ידי נקודות גביית אגרה. השימוש בכביש, +אחרי בנייתו, צריך להיות חופשי.</p> +<p> + כאשר הסניגורים של כבישי האגרה טוענים כי הם רק דרך לגיוס כספים, הם מסתירים את +העובדה שיש חלופות. נקודות גביית אגרה אכן מגייסות כספים, אבל הן גם מורידות את +רמת הכביש. כבישי האגרה אינם טובים כמו כבישים חופשיים.</p> +<p> + כמובן, בניית כביש חופשי עולה כסף, שעל הציבור לשלם. אולם, אין משמעות הדבר +מעבר לשיטת כבישי האגרה. אנו, הנדרשים לשלם בכל מקרה, נקבל תמורה טובה יותר +לכספנו בבניית כבישים חופשיים.</p> +<p> + איננו טוענים כי דרך אגרה גרועה מאי קיום דרך, למרות שטענה זו תתקיים אם האגרה +תהיה גבוהה במידה כזאת שלא נוכל להשתמש בדרך (זו אינה מדיניות הגיונית לבעלי +הכביש). אולם, כל עוד כבישי אגרה גורמים לבזבוז ואי נוחות, עדיף לגייס את הכסף +בדרכים פחות פוגעניות.</p> +<p> + ניתן להפעיל אותם טיעונים לגבי פיתוח תוכנה, נראה כי קיום ”נקודות גבייה“ +לתוכנה שימושית עולה רבות לחברה – גורם לתוכנה להיות יקרה יותר לפיתוח, יקרה +יותר להפצה ופחות מספקת ויעילה לשימוש. מזה יוצא כי יש לעודד פיתוח תוכנה +בדרכים אחרות, ויתוארו גישות אחדות לעידוד ומימון (בהיקף הנדרש באמת) של פיתוח +תוכנה.</p> + +<h4 id="harm-done">הנזק הנגרם על ידי תוכנות חוסמות (Obstructing Software)</h4> +<p> + שערו לרגע כי תוכנה פותחה והתשלומים הנדרשים לפיתוחה שולמו. עתה על החברה +(society) להחליט האם להתיר שימוש חופשי או להגביל הפצתה. הניחו כי קיום התוכנה +וזמינותה הינם רצויים. <a href="#f3">(3)</a></p> +<p> + הגבלת ההפצה ואי התרת שינוי אינם מקדמים את השימוש בה, הם יכולים רק להפריע, +והאפקט יכול להיות רק שלילי. אבל כמה? ובאיזו צורה?</p> +<p> + שלוש רמות שונות של נזקים ממשיים באות מהפרעה כזו:</p> + +<ul> +<li>פחות אנשים משתמשים בתוכנה</li> + +<li>אף אחד מהמשתמשים אינו יכול להתאימה לצרכיו המיוחדים</li> + +<li>מפתחים אחרים אינם יכולים ללמוד ממנה, או לבסס עליה עבודה חדשה.</li> +</ul> + +<p> + לכל רמת נזק יש צורה קשורה של נזק פסיכו-חברתי – הכוונה לאפקט שבו להחלטות +שאנשים מקבלים יש השפעה על רגשותיהם, גישתם לחיים ורגישותם. לשינויים אלו בדרכי +המחשבה יש השפעה גם על קשריהם עם אזרחים אחרים ויתכנו להם השפעות חומריות.</p> +<p> + שלוש רמות אלו של נזקים חומריים מבטלות חלק מהערך שהתוכנה יכלה לתרום, אבל אינם +יכולים לבטלו לחלוטין. אם הן מבטלות אותו לחלוטין, הנזק לחברה על ידי כתיבת +התוכנה יהיה לא יותר מהמאמצים לכתוב אותה. ניתן לטעון כי תוכנה שניתן למכור +חייבת להביא תועלת ישירה כלשהי.</p> +<p> + אולם, בהילקח בחשבון הנזק הפסיכו-סוציאלי הקשור, אין מגבלה לנזק שפיתוח תוכנה +קניינית יכול לגרום.</p> + +<h4 id="obstructing-use">הגבלת השימוש בתוכנה</h4> +<p> + הרמה הראשונה של נזק מונעת את השימוש הפשוט בתוכנה. לעותק של תוכנה יש ערך אפסי +של עלות שולית (וניתן לשלם עלות זו על ידי ביצוע העבודה בעצמך), ולכן, בשוק +חופשי, יהיה לו מחיר קרוב לאפס. דמי רשיון הנם תמריץ שלילי לשימוש בתוכנה – אם +תוכנה שימושית לציבור הרחב הנה קניינית, הרבה פחות אנשים מהמצופה ישתמשו בה.</p> +<p> + ניתן להראות בקלות שהתרומה הכוללת של תוכנה לחברה מוקטנת כאשר מגדירים לה +בעלים. כל משתמש פוטנציאלי בתוכנה הניצב בפני הצורך לשלם עבור השימוש בה, יכול +לבחור לשלם או לוותר על השימוש בה. כאשר משתמש בוחר לשלם, הנזק לחברה הינו אפס, +מאחר וצד אחד מרוויח מה שצד אחר משלם, [a zero-sum transfer of wealth] אבל +כאשר מישהו מחליט לוותר על השימוש בתוכנה, נגרם לו נזק מבלי שצד אחר מרוויח, +ולכן התוצאה הסופית שלילית.</p> +<p> + אבל, אין זה מקטין את כמות המאמץ הנדרש <em>לפתח</em> את התוכנה, וכתוצאה, +היעילות הכוללת של התהליך, ביחידות של ”שביעות רצון משתמש לשעת עבודה“ קטנה.</p> +<p> + מצב זה משקף את ההבדל העקרוני בין שכפול תוכנה ומכוניות, כסאות או +סנדוויצים. עדיין לא קיימת מכונת שכפול למוצרים גשמיים מחוץ למדע הבדיוני, אבל +תוכנות הנן קלות להעתקה – כל אחר יכול לייצר כה עותקים שהוא רוצה, במאמץ קטן +במיוחד. זה אינו נכון למוצרים גשמיים לפי חוק שימור החומר – כל עותק חדש חייב +להבנות מחומר גולמי באותה דרך בה נבנה העותק הראשון.</p> +<p> + עם מוצרים גשמיים, תמריץ שלילי לשימוש בהם הוא הגיוני, מאחר וקניית עותקים +מעטים משמעו פחות חומרים גולמיים ועבודה הנדרשת לייצרם. נכון כי יש בד"כ עלות +פתיחה, עלות פיתוח, המפוזרת על פני קו היצור כולו, אבל כל עוד העלות השולית של +היצור משמעותית, הוספת החלק היחסי של עלות הפיתוח אינה גורמת שינוי משמעותי +בתמחור, ואינה דורשת הגבלה על חירותם של המשתמשים הרגילים.</p> +<p> + אולם כפיית מחיר על דבר שאחרת היה חינם גורמת לשינוי גדול, תשלום כפוי על הפצת +תוכנה הופך לתמריץ שלילי חזק.</p> +<p> + בנוסף, שכפול מרכזי [central production] כמתבצע עתה הינו לא יעיל אפילו כאמצעי +של הפצת התוכנה. המערכת דורשת סגירה של דיסקים פיזיים או סרטים מגנטיים באריזות +עודפות, משלוח מספר גדול של אריזות אלו לרחבי העולם ואחסונם לצרכי מחירה. עלות +זו מוצגת כהוצאה של ביצוע עסקים, אבל, באמת, היא חלק מבזבוז הנגרם עקב קיום +בעלים לתוכנה.</p> + +<h4 id="damaging-social-cohesion">פגיעה באחדות חברתית</h4> +<p> + נניח כי גם אתה וגם שכנך מגלים כי שימוש בתוכנה מסוימת יעיל עבורכם. מתוך דאגה +לשכנך, אתה צריך להרגיש כי תשובה הולמת למצב תהיה לאפשר לשניכם להשתמש בה. הצעה +לאפשר רק לאחד מכם להשתמש בתוכנה, ולמנוע את השימוש מהאחר, הוא מעורר מחלוקת, +ולא אתה ולא שכנך תמצאו אותו הולם.</p> +<p> + חתימה על הסכם טיפוסי לשימוש בתוכנה פירושו כי אתה בוגד בשכנך - ”אני מבטיח +למנוע משכני תוכנה זו כדי שאני אוכל לקבל עותק לשימושי“. אנשים המקבלים החלטות +כאלו מרגישים לחץ פסיכולוגי פנימי להצדקת מעשיהם, על ידי הקטנת חשיבות העזרה +לשכנים וגורמים לפגיעה ב-”רוח הציבורית“ זוהי פגיעה פסיכו-סוציאלית הקשורה +לפגיעה החומרית של דיכוי השימוש בתוכנה.</p> +<p> + משתמשים רבים מכירים באופן בלתי מודע בטעות של סירוב לחלוק, ולכן הם מחליטים +להתעלם מהרשיונות ומהחוק, ובכל אופן לחלוק תוכנה. אבל לעיתים קרובות הם מרגישים +אשמה, הם יודעים שעליהם לעבור על החוק על מנת להיות שכנים טובים, אבל הם עדיין +מתייחסים לחוק כסמכות עליונה, ומסיקים כי להיות שכן טוב (כפי שהם) הנה התנהגות +לא-הולמת ומבישה. זוהי גם כן סוג של פגיעה פסיכו-חברתית, אבל אדם יכול להימנע +ממנה על ידי החלטה כי הרשיונות והחוקים הנוגעים להם אינם בעלי תוקף מוסרי.</p> +<p> + מתכנתים סובלים גם הם מפגיעה פסיכו-חברתית בכך שהם יודעים כי משתמשים רבים לא +יזכו להשתמש במוצר אותו פיתחו – דבר המוביל להכחשה או גישה צינית. מתכנת יכול +לתאר בהתלהבות את עבודה אותה הוא מוצא מלהיבה מבחינה טכנית, אבל כאשר ישאל ”האם +אוכל להשתמש בה?“, יפלו פניו, והוא יודה שלא. על מנת להימנע מלהרגיש כך, הוא +ישתדל להתעלם מעובדה זו ככל האפשר או יפתח עמדה צינית לצמצום משמעות הדבר.</p> +<p> + מאז ימי רייגן, הדבר הנדיר ביותר בארה"ב אינו חדשנות טכנולוגית, אלא הנכונות +לעבוד יחד לטובת הציבור. אין הדבר הגיוני לתמרץ את את הנכונות לעבוד על חשבון +טובת הציבור.</p> + +<h4 id="custom-adaptation">הגבלת האפשרות להתאמת תוכנה</h4> +<p> + הרמה השניה של פגיעות חומריות היא המניעה מהתאמת התוכנה. הקלות של הכנסת +שינויים בתוכנה היא אחד היתרונות הגדולים שלה על פני טכנולוגיות ישנות, אבל, +רוב המוצרים המסחריים הזמינים אינם מאפשרים שינויים על ידי הלקוח, אפילו אחרי +קניתם. המוצר זמין עבורך – לקחת או לוותר, כקופסא שחורה – וזהו.</p> +<p> + התוכנה שהנך יכול להריץ מורכבת מסדרת מספרים שמשמעותם מעורפלת, אף אחד, אפילו +לא מתכנת מעולה, יכול לשנות מספרים אלו בקלות כך שהתוכנה תבצע משהו אחר.</p> +<p> + מתכנתים בדרך כלל עובדים עם ”קוד מקור“, הכתוב בשפת תכנות כדוגמת פורטרן או +C. השפה משתמשת בשמות לציון הנתונים לשמוש וציון חלקי התוכנה, ומייצגת פעולות +על ידי סמלים כגון '+' לחבור ו-'-' לחיסור. היא מתוכננת לעזור למתכנתים לקרוא +ולשנות תוכניות. הנה דוגמא לתוכנית לחישוב המרחק בין שתי נקודות על משטח:</p> + +<pre> +</pre><pre style="text-align:left" dir="ltr"> float + distance (p0, p1) + struct point p0, p1; + { + float xdist = p1.x - p0.x; + float ydist = p1.y - p0.y; + return sqrt (xdist * xdist + ydist * ydist); + } +</pre> +<p> + והנה אותה תוכנית בצורה ברת הרצה במחשב בו אני בדרך כלל משתמש: +</p> + +<pre> +</pre><pre style="text-align:left" dir="ltr"> 1314258944 -232267772 -231844864 1634862 + 1411907592 -231844736 2159150 1420296208 + -234880989 -234879837 -234879966 -232295424 + 1644167167 -3214848 1090581031 1962942495 + 572518958 -803143692 1314803317 +</pre> + +<p> + קוד מקור הנו שימושי (לפחות פוטנציאלית) לכל משתמש בתוכנה, אבל רוב המשתמשים +אינם מורשים להחזיק עותקים שלו. קוד המקור לתוכנות קנייניות בד"כ מוחזק בסודיות +על ידי הבעלים, על מנת למנוע מאחרים ללמוד ממנו. כל שהמשתמשים מקבלים הם קבצים +בינאריים, המכילים הוראות ביצוע שרק מחשב יכול לבצע – מתוך כך, רק בעלי התוכנה +יכול לבצע בה שינויים.</p> +<p> + חברה סיפרה לי פעם על עבודתה כמתכנתת עבור בנק במשך 6 חודשים, בה כתבה תוכנה +הדומה לתוכנה הזמינה מסחרית. היא האמינה כי אם יכולה הייתה לקבל את קוד המקור +של התוכנה המסחרית, השינויים הנדרשים היו קלים מאוד. הבנק היה מוכן לשלם עבור +קוד המקור, אבל לא הורשה – קוד המקור נשמר בסודיות – והיא הייתה צריכה לעבוד +חצי שנה, עבודה שנחשבת מבחינת תוצר לאומי, אך היא בעצם בזבוז זמן.</p> +<p> + מעבדת האינטליגנציה המלאכותית ב-<abbr title="Massachusetts Institute of +Technology">MIT</abbr> קיבלה מדפסת גרפית כמתנה מחברת XEROX בסביבות 1977. היא +הופעלה על ידי תוכנה חופשית שעליה הוספנו תכונות נוחות רבות, לדוגמה, התוכנה +יכלה להודיע למשתמש מיד בסיום עבודת ההדפסה שלו. בכל פעם שהיתה למדפסת בעיה, +כדוגמת תקיעת נייר או חסר נייר, התוכנה הודיעה מיידית לכל המשתמשים שהיו להם +עבודות בתור להדפסה. תכונות אלו הביאו לעבודה נעימה ונוחה מול המדפסת.</p> +<p> + מאוחר יותר, העבירה XEROX למעבדה אחת מראשונות מדפסות הלייזר - מדפסת חדשה +ומהירה יותר. התוכנה שהפעילה אותה הייתה תוכנה קניינית, שרצה על מחשב ייעודי +נפרד, כך שלא יכולנו להוסיף אף אחת מהתכונות שאהבנו בתוכנת המדפסת הישנה. אמנם +יכולנו לסדר שליחת הודעה כאשר עבודת הדפסה הגיעה למחשב הייעודי, אבל לא כאשר +היא הודפסה בפועל (והבדלי הזמנים היו בד"כ משמעותיים) ולא הייתה כל דרך לדעת +מתי המדפסת באמת מדפיסה – ניתן היה רק לנחש. כמו כן, אף אחד לא דווח כאשר הייתה +תקיעת נייר, וכך לא נדירים היו המקרים בהם המדפסת הייתה מושבתת לשעה ללא תשומת +לב.</p> +<p> + מתכנתי המערכות של מעבדת ה-AI היו בעלי הכישורים לתקן בעיות אלו לא פחות +מהמפתחים המקוריים של התוכנה, אבל XEROX לא הייתה מעונינת לתקנם, ובחרה למנוע +מאתנו לתקנם, כך שהוכרחנו לחיות עם המצב – בעיות אלו לא תוקנו מעולם.</p> +<p> + רוב המתכנתים הטובים התנסו לא פעם בחוויה מעין זו - הבנק יכול היה להרשות +לעצמו לפתור את הבעיה על ידי כתיבת התוכנה מחדש בהתאמה לצרכיו, אבל משתמש +טיפוסי, לא משנה כמה כשרוני, יכול רק להרים ידיים.</p> +<p> + הרמת ידיים גורמת לנזק פסיכו-חברתי – לרוח ההסתמכות על עצמך. מייאש לחיות בבית +שאינך יכול להתאימו לצרכיך וזה מוביל לדיכאון וייאוש ויכול להתפשט ולהשפיע על +תחומי חיים אחרים - אנשים החשים כך הנם עצובים ואינם עושים עבודה טובה.</p> +<p> + דמיין לעצמך איך יהיו החיים אם מתכונים היו נצברים בדומה לתוכנה. אתה יכול +להגיד, ”איך אני משנה את המתכון הזה ומוריד ממנו את המלח?“, והשף הגדול יאמר, +”איך אתה מעז להעליב את המתכון שלי, יליד מוחי וחוש הטעם שלי, בניסיון לחבל בו? +אין לך את חוש השיפוט לשנות את המתכון שלי ולעשותו נכון!“</p> +<p> + ”אבל הרופא שלי אסר עלי לאכול מלח! מה אני יכול לעשות? האם תוציא את המלח +מהמתכון בשבילי?“</p> +<p> + ”אשמח לעשות כן, ושכרי הנו רק 50,000$.“ מאחר ולבעלים מונופול על השינויים, +השכר נוטה להיות משמעותי. ”אבל, כרגע אין לי זמן. אני עסוק במשימה לאומית +לתכנון מתכון חדש לקרקר למנות קרב עבור הצבא. כנראה אתפנה אליך בעוד שנתיים.“</p> + +<h4 id="software-development">פיתוח תוכנה מגבילה</h4> +<p> + הרמה השלישית של פגיעה חומרית משפיעה על פיתוח תוכנה. פיתוח תוכנה היה בעבר +תהליך אבולוציוני, בו אדם לוקח תוכנה קיימת ומשכתב חלקים ממנה להוספת תכונה +חדשה, ואחריו, אדם נוסף ישכתב חלקים להוספת תכונה נוספת - במקרים מסוימים, +התהליך יכול להמשך יותר מעשרים שנים. בינתיים, מתבצעת ”קניבליזציה“ של חלקים +מהתוכנה ונוצרת תוכנה חדשה.</p> +<p> + הקיום של ”בעלים“ מונע תהליך אבולוציוני כזה, ומכריח להתחיל מאפס בעת פיתוח +תוכנה. הוא גם מונע מאנשים נוספים ללמוד מתוכנה קיימת טכניקות מועילות או אפילו +איך בנויות תוכנות מורכבות.</p> +<p> + בעלים יכולים גם למנוע חינוך. בעבר פגשתי סטודנטים מבריקים במדעי המחשב שלא ראו +מעולם את קוד המקור של תוכנה מורכבת. הם יכולים להיות מצוינים בכתיבת תוכניות +קטנות, אבל הם אינם יכולים אפילו להתחיל ללמוד את הכישורים המורכבים הנדרשים +לכתיבת תוכנות מורכבות אם הם אינם יכולים לראות כיצד אחרים מתמודדים עם האתגר.</p> +<p> + בכל תחום אינטלקטואלי, אדם יכול להגיע לפסגות חדשות בכך שהוא עמוד על כתפיהם של +אחרים. אבל לא עדו בתחום התוכנה – אתה יכול לעמוד רק על כתפיהם של אנשים אחרים +<em>בחברה שבה אתה מועסק</em>.</p> +<p> + הנזק הפסיכו-סוציאלי הקשור משפיע על רוח השיתוף המדעית, שהייתה כל כך חזקה, עד +כי מדענים ממדינות אויבות שיתפו פעולה. ברוח זו, חוקרי ימים יפניים שנטשו את +מעבדתם באי באוקיינוס הפסיפי שימרו את הנתונים שאספו, והשאירו מכתב המבקש +מהכוחות הכובשים לדאוג לשמר את הנתונים.</p> +<p> + העימותים ליצור רווחים הרסו מה שעימותים בינלאומיים שימרו. בימינו אנו, מדענים +בתחומים רבים אינם מפרסמים די נתונים במאמריהם כדי לא לאפשר לאחרים לשחזר את +עבודתם. הם מפרסמים מספיק רק בכדי להראות כמה הם הצליחו להשיג. זה בהחלט נכון +במדעי המחשב, היכן שקוד המקור עליהם מבוססים מאמרים בדרך כלל נשאר חסוי.</p> + +<h4 id="does-not-matter-how">אין זה משנה איך מגבילים שיתוף</h4> +<p> + עד עתה דנו בתוצאות האיסור על העתקה, שינוי והתבססות על תוכנה. לא ציינו איך +המגבלות מבוצעות, בגלל שאין לכך השפעה על התוצאה. בין אם המגבלה נאכפת על ידי +מנגנוני מניעת העתקה,זכויות יוצרים, רשיונות, הצפנה, שימוש בזיכרונות ROM או +מספרים סידוריים בחומרה, אם המגבלה נאכפת, היא גורם לנזק.</p> +<p> + משתמשים מתייחסים לחלק משיטות ההגנה כמגעילות יותר מאחרות – השיטות השנואות +יותר הן כנראה אלו המשיגות את מטרתן.</p> + +<h4 id="should-be-free">תוכנה צריכה להיות חופשית</h4> +<p> + ראינו עד עתה כי בעלות על תוכנה – הכוח להגביל שינויים או העתקה הוא גורם מעכב +שהשפעותיו השליליות הנן נרחבות וחשובות. ומכאן המסקנה כי לציבור אסור שלתוכנה +יהיו בעלים.</p> +<p> + דרך אחרת להבין זאת היא כי לציבור נחוצה תוכנה חופשית, וכי תוכנה קניינית היא +תחליף נחות. עידוד התחליף אינו דרך שקולה להשגת צרכינו.</p> +<p> + וצ'לב הבל [Vaclav Havel] אמר ”צריך לעבוד עבור משהו כי הוא טוב, לא רק בגלל +שיש לו סיכוי להצליח“. לעסק היוצר תוכנה קניינית יש סיכוי להצלחה בהגדרה הצרה, +אבל אין זה טוב עבור הציבור.</p> + +<h3 id="why-develop">למה אנשים יפתחו תוכנה</h3> +<p> + אם אנו מעלימים את הרכוש האינטלקטואלי כאמצעי לעידוד אנשים לפיתוח תוכנה, נקבל +בתחילה פחות תוכנה, אך היא תהיה יותר שימושית. אין זה ברור ששביעות הרצון +הכללית של הציבור תהיה פחותה, אבל אם כן, או אם אנו רוצים להגדילה בכל זאת, +ישנן דרכים אחרות לעידוד פיתוח, בדיוק כפי שישנן דרכים אחרות חוץ מכבישי אגרה +לגיוס כספים לסלילת כבישים. לפני שנדבר כיצד ניתן להשיג זאת, ננסה לבחון כמה +עידוד מלאכותי אכן נחוץ.</p> + +<h4 id="fun">תכנות זה כיף</h4> +<p> + ישנן מקצועות רבים שמעט אנשים יעבדו בהם ללא תמורה הולמת, לדוגמא, סלילת +כבישים. ישנם תחומים אחרים של לימוד ואמנות שבהם יש סיכוי קלוש (אם בכלל) +להתעשר, שאליהם אנשים נמשכים עקב קסמם או ערכם הנראה לציבור. דוגמאות כוללות +מתמטיקה ולוגיקה, מוזיקה קלאסית, ארכיאולוגיה ופוליטיקה של איגודי +עובדים. אנשים מתחרים, על מעט עמדות הכוח הפנויות, שאף אחת מהן אינה משתלמת +יותר מדי. יש אפילו סיכוי כי הם ישלמו מכיסם לצורך העבודה בתחום, אם הם יכולים +לממן זאת.</p> +<p> + תחום כזה יכול להפוך עצמו בן לילה אם הוא מתחיל להציע אפשרות להתעשר. כאשר עובד +אחד מתעשר, אחרים דורשים את אותה ההזדמנות. ודי מהר כולם דורשים סכומי כסף +גדולים כתשלום על העבודה אותה עשו עד כה להנאתם. כאשר עוברות עוד כמה שנים, כל +הקשורים לתחום לועגים לרעיון כי העבודה תעשה ללא החזרים כספיים ניכרים. הם +ימליצו למתכננים חברתיים להבטיח כי החזרים כאלו אפשריים, וימליצו על הטבות +מיוחדות, כוח, ומונופולים כנדרשים למימוש.</p> +<p> + שינוי כזה חל בעולם תכנות המחשבים בעשור האחרון. לפני חמש עשרה שנים, היו +מאמרים על ”מכורים למחשבים“: משתמשים היו ”מקוונים“ והיו להם הרגלים בעלות של +מאה דולר לשבוע. אנשים לפעמים אהבו מחשבים מספיק כדי לשבור את נישואיהם. היום, +אף אחד לא חושב לתכנת אלא לצורך קבלת שכר גבוה. אנשים שכחו מה שידעו לפני חמש +עשרה שנים.</p> +<p> + גם אם זו אמת בנקודת זמן מסוימת שרוב האנשים יעבדו בתחום מסוים רק עבור משכורות +גבוהות, אין זה צריך להישאר כך. הדינמיקה של השינוי יכולה לעבוד גם בכיוון +ההפוך, אם הציבור יספק את התנופה. אם ננטרל את האפשרות לעושר רב, אזי אחרי זמן +מה, אנשים יסגלו מחדש את גישתם, וישתוקקו שוב לעבוד בתחום מתוך חדוות היצירה.</p> +<p> + השאלה ”איך נוכל לשלם למתכנתים?“ הופכת לפשוטה יותר כאשר אנו מבינים שאין צורך +לשלם להם הון – פרנסה בלבד קל יותר לגייס.</p> + +<h4 id="funding">מימון תוכנה חופשית</h4> +<p> + למוסדות המשלמים למתכנתים אינם חייבים להיות בתי תוכנה. קיימים מוסדות רבים +אחרים היכולים לעשות זאת.</p> +<p> + יצרני חומרה רואים את התמיכה במפתחי תוכנה כהכרחית גם אם אינם יכולים לשלוט +בתוכנה אותה הם מפתחים. בשנת 1970, רוב התוכנה היתה חופשית בגלל שלא חשבו +להגביל אותה. היום, נכונותם הרבה להצטרף לארגונים ממחישה כי הבעלות על תוכנה +היא לא הדבר החשוב להם.</p> +<p> + מוסדות להשכלה גבוהה מקיימות פרוייקטי תכנות רבים. היום, הם בדרך כלל מוכרים את +התוצרת, אבל לא בשנות ה70'. האם יש איזה שהוא ספק שאוניברסיטאות יפתחו קוד +חופשי אם הן לא היו מורשות למכור אותו? ניתן היה לממן פרויקטים אלו על ידי אותם +חוזים ומענקים ממשלתיים המופנים כעת לפיתוח תוכנות קנייניות.</p> +<p> + מקובל היום עבור חוקרים אקדמאים לקבל מענקים לפיתוח מערכות, לפתח אותן כמעט עד +לסיום ולהכריז עליהן כ”גמורות“, ואז להקים חברות שבאמת רק מסיימות את הפרויקט +וגורמות לו להיות שימושי. לעיתים הם מכריזים על המוצר הלא-סופי כ-”חופשי“ אבל +לעיתים, אם הם מושחתים באמת, הם מקבלים זכות בלעדית מהאוניברסיטה. זה אינו סוד, +זוהי אמת פומבית שכולם מודים בה. אבל עדיין, אם חוקרים לא היו חשופים לפיתוי +לעשות דברים כאלו, הם עדיין היו מבצעים את מחקרם.</p> +<p> + מתכנתים הכותבים קוד חופשי יכולים להתקיים על ידי מכירת שרותים הקשורים +לתוכנה. אני עצמי נשכרתי להסב את <a href="/software/gcc/">קומפיילר ה<span +dir="ltr">של גנו C</span></a> לחומרות חדשות, ולייצר הרחבות לממשקי האנוש של +<a href="/software/emacs/">GNU Emacs</a>. (והצעתי את ההרחבות הללו לציבור +ברגע בו הם היו מוכנות), כמו כן אני מלמד קורסים עבורם אני מקבל שכר.</p> +<p> + אינני לבד בצורת עבודה זו, ישנה עכשיו חברה מצליחה וגדלה העובדת בדיוק באותה +הדרך. גם כמה חברות אחרות מספקות תמיכה מסחרית לתוכנה החופשית של מערכת +GNU. זוהי ההתחלה של תעשיית התמיכה לתוכנה חופשית – תעשייה היכולה לגדול אם +תוכנה חופשית תהיה שכיחה. היא מספקת למשתמשים אופציה שבדרך כלל אינה קיימת עבור +תוכנות מסחריות, למעט לעשירים ביותר.</p> +<p> + מוסדות חדשים כדוגמת ארגון התוכנה החופשית (<a href="/fsf/fsf.html">Free +Software Foundation</a>) גם כן יכולים לממן מתכנתים. רוב כספי הארגון באים +ממשתמשים הקונים מדיה מגנטית בדואר. התוכנה על המדיה הינה חופשית, כלומר, לכל +משתמש הזכות להעתיקה ולשנותה, אבל רבים מעדיפים לשלם על העותק שלהם. (המושג +”תוכנה חופשית“ מתייחס לחופש, לא למחיר) חלק מהמשתמשים מזמינים עותקים אפילו אם +יש להם כבר עותק, כדרך לתרומה שהם חשים צודקת. הארגון מקבל גם תרומות לא קטנות +מיצרני מחשבים.</p> +<p> + ארגון התוכנה החופשית הוא ארגון צדקה, והכנסותיו יוצאות לשכירת מתכנתים רבים +ככל האפשר. אם הוא היה מוקם כעסק להפצת אותה תוכנה חופשית לציבור תמורת תשלום, +הוא היה מביא למייסדיו רווח נאה.</p> +<p> + בגלל שהארגון הנו ארגון צדקה, מתכנתים בד"כ עובדים עבורו תמורת מחצית השכר אותו +היו מקבלים במקום אחר. הם עושים זאת בגלל שאנו חופשיים מבירוקרטיה, ובגלל שהם +חשים סיפוק שעבודתם לא תהיה חסומה ומוגבלת משימוש. יותר מכל, הם עושים זאת בגלל +שתכנות זה כיף. בנוסף, מתנדבים כתבו תוכניות רבות עבורנו (לאחרונה אפילו כותבים +טכניים התחילו להתנדב).</p> +<p> + דבר זה מאשר כי תכנות הנו אחד התחומים המעניינים ביותר, יחד עם מוזיקה +ואמנות. איננו צריכים לחשוש שאף אחד לא ירצה לתכנת.</p> + +<h4 id="owe">מה המשתמשים חייבים למתכנתים?</h4> +<p> + ישנה סיבה טובה מאוד למשתמשי תוכנה לחוש מחויבות מוסרית לתרום לתמיכה +בה. מתכנתים של קוד חופשי תורמים לפעילויות המשתמשים, ואין זה אלא הוגן ואינטרס +לטווח הארוך לתת להם מימון להמשך הדרך.</p> +<p> + אבל אין זה מתייחס לתוכנה קניינית, מאחר ולמגבלות מגיע עונש ולא פרס.</p> +<p> + ולכן יש לנו פרדוקס: המפתח של תוכנה שימושית זכאי לתמיכה ממשתמשיה, אבל כל +ניסיון להפוך התחייבות מוסרית זאת לדרישה הורס את הבסיס להתחייבות. מפתח יכול +להיות זכאי לפרס או לדרוש אותו, אבל לא ביחד…</p> +<p> + אני מאמין שמתכנת מוסרי הניצב מול פרדוקס זה חייב להתנהג כזכאי לפרס, אבל גם +חייב להפציר במשתמשים לתרום מרצונם החופשי. בסופו של דבר משתמשים ילמדו לתמוך +במפתחים ללא כפייה, בדיוק כמו שהם למדו לתמוך בתחנות רדיו וטלוויזיה ממלכתיות</p> + +<h3 id="productivity">מהי פרודוקטיביות בתוכנה? </h3> +<p> + אם תוכנה הנה חופשית, עדיין דרושים מתכנתים, אבל אולי פחות. האם זה רע לציבור?</p> +<p> + לא בהכרח. במדינות המפותחות יש היום פחות חקלאים מאשר היו ב1900, אבל אנו לא +רואים בכך דבר רע לציבור, בגלל שהמעטים הללו מפיקים יותר מזון לצרכנים מאשר +הרבים עשו בעבר - אנו קוראים לכך פריון עבודה משופר. תוכנה חופשית תדרוש הרבה +פחות מתכנתים לסיפוק הדרישה בגלל עליה בפריון העבודה בפיתוח בכל הרמות:</p> + +<ul> +<li> שימוש נרחב יותר לכל תוכנה שפותחה.</li> +<li> היכולת לשנות תוכנה קיימת והתאמתה במקום לכתוב מאפס.</li> +<li> חינוך טוב יותר למתכנתים.</li> +<li> חיסול כפל המאמצים בפיתוח</li> +</ul> + +<p> + אלו המתנגדים לשיתוף הפעולה בגלל שיגרום להעסקת פחות מתכנתים בעצם מתנגדים +לתפוקת עבודה משופרת. אבל בכל זאת, הם בד"כ מקבלים את האמונה הרווחת כי תעשיית +התוכנה זקוקה לפריון עבודה משופר. הכיצד יתכן?</p> +<p> + ”פרודוקטיביות בתכנות“ יכול להתפרש כשני מושגים שונים: פריון העבודה של כלל +פיתוח התוכנה או פריון העבודה של פרויקטים בודדים. פריון עבודה כולל הוא מה +שהחברה תרצה לשפר, והדרך הברורה ביותר להשיג שיפור זה הוא הסרת המכשולים +המלאכותיים לשיתוף פעולה המקטינים אותו. אבל חוקרים הלומדים את תחום ”פריון +עבודה בתכנות“ מתמקדים רק בפירוש השני, הצר, שבו שיפורים דורשים פתרונות +טכנולוגים מסובכים.</p> + +<h3 id="competition">האם תחרות הנה בלתי נמנעת?</h3> +<p> + האם בלתי נמנע שאנשים ינסו להתחרות, לגבור על מתחריהם בחברה? יתכן וכך, אבל, +תחרות בפני עצמה אינה מזיקה, הדבר המזיק הוא <em>קרב</em>.</p> +<p> + ישנן דרכים רבות להתחרות. תחרות יכולה להיות רצון להשיג יותר, לעשות יותר ממה +שאחרים עשו. לדוגמא, בימים עברו, היתה תחרות בין גאוני מחשוב, מי יגרום למחשב +לבצע את הדברים המדהימים ביותר או את התוכנה הקצרה או המהירה ביותר לביצוע +משימה מסוימת. סוג זה של תחרות גורם לכולם להרוויח, <em>כל עוד</em> היא מנוהלת +ברוח ספורטיבית.</p> +<p> + ”תחרות בונה“ מספיקה להמרצת אנשים למאמצים עילאיים. מספר אנשים מתחרים להיות +הראשון שיבקר בכל המדינות על כדור הארץ, אחדים אפילו השקיעו סכומים ניכרים +בתחרות זו. אבל הם אינם משחדים בעלי ספינות להוריד את מתחריהם על איים +נטושים. הם רוצים לתת לאדם הטוב לנצח.</p> +<p> + תחרות הופכת לקרב כאשר המתחרים מתחילים לסכל את צעדי היריב במקום לקדם את עצמם +– כאשר ”הטוב ינצח“ מפנה מקום ל-”אני אנצח, בין אם אני הטוב ביותר או +לא“. תוכנה קניינית הנה מזיקה, לא בגלל שהיא סוג של תחרות, אלא בגלל שהיא סוג +של קרב בין אזרחים בחברה.</p> +<p> + תחרות בין עסקים אינה בהכרח קרב. לדוגמא, כאשר שתי חנויות מכולת מתחרות, כל +מאמציהן מופנים לשיפור עצמי, לא למעשי חבלה אצל המתחרה. אבל אין זה מדגים +מחויבות מיוחדת לאתיקה עסקית, אלא, שיש מקום צר מאוד לקרב ללא אלימות פיזית +בסוג זה של עסקים. לא כל תחומי העסקים חולקים את המאפיינים הללו. מניעת מידע +היכול לעזור לכולם הנה סוג של קרב.</p> +<p> + השקפת עולם עסקית אינה מכינה אנשים להתנגד לפיתויי הקרב עם המתחרים. כמה צורות +של מאבק נאסרו על ידי חוקים אנטי-מונופוליים, חוקי האמת בפרסום וכולי, אבל +במקום להכליל זאת למניעה עקרונית של מאבקים, מנהלים ממציאים צורות אחרות של +מאבקים אשר אינן אסורות במפורש. משאבי הציבור מבוזבזים על המקבילה הכלכלית של +מלחמת אזרחים.</p> + +<h3 id="communism">”למה אתה לא עובר לרוסיה?“</h3> +<p> + בארצות הברית, כל תומך במשהו חוץ מצורה קיצונית של יוזמה חופשית אנוכית שמע +טיעון זה תכופות. לדוגמא, נגד תומכי מערכת הבריאות הציבורית, הנמצאת בכל יתר +המדינות המפותחות של העולם החופשי או נגד התומכים בתמיכה ציבורית באמנות, גם כן +הנחה ברורה במדינות מתקדמות. הרעיון כי לאזרחים יש מחויבות לטובת ציבור מזוהה +בארה"ב עם הקומוניזם. אבל כמה קרובים באמת רעיונות אלו?</p> +<p> + הקומוניזם שהיה נהוג בברית המועצות היה מערכת של בקרה מרכזית בה כל הפעילויות +היו מאורגנות, כביכול לטובת הכלל, אבל בפועל לטובת החברים במפלגה +הקומוניסטית. ובה נשמרו בקפידה אמצעי העתקה למניעת יצירת העתקים לא חוקיים.</p> +<p> + המערכת האמריקנית של זכויות יוצרים אינטלקטואליות משתמשת בבקרה מרכזית על הפצת +תוכנה, ושומרת על ציוד ההעתקה בעזרת מנגנונים אוטומטיים להגנת העתקה למנוע +העתקה לא חוקית.</p> +<p> + בניגוד לכך, אני עובד לבניית מערכת בה אנשים חופשיים להחליט על האופציות שלהם, +ובאופן מפורש, חופשיים לעזור לשכניהם וחופשיים לשנות ולשפר את הכלים שבהם הם +משתמשים בחיי היום-יום. מערכת המבוססת על התנדבות, שיתוף פעולה וביזור.</p> +<p> + לכן, אם עלינו לשפוט דעות על פי קרבתן לאורח החיים הקומוניסטי, בעלי התוכנה הם +הקומוניסטים בינינו.</p> + +<h3 id="premises">שאלת הנחת היסוד</h3> +<p> + אני מניח במאמר זה כי משתמש התוכנה אינו פחות חשוב מכותב התוכנה, או אפילו +המעביד של כותב התוכנה. במילים אחרות, לאינטרסים והצרכים שלהם משקל שווה בבואנו +להחליט באיזו דרך לפעול.</p> +<p> + הנחת יסוד זו אינה מקובלת גלובלית. רבים מחזיקים בדעה כי המעביד של כותב התוכנה +חשוב יותר מכל האחרים. הם אומרים, לדוגמא, כי המטרה של בעלות על תוכנה הנה לתת +למעביד את היתרון לו הוא זכאי, ללא קשר לצורה שבה זה משפיע על הציבור.</p> +<p> + אין תועלת בניסיון להוכיח או להפריך טענה זו. הוכחה דורשת הנחות יסוד +משותפות. ולכן רוב הדברים שאומר מופנים רק לאילו החולקים את הנחות היסוד שלי, +או לפחות מעונינים בתוצאותיהן. לאלו המאמינים כי הבעלים הנם חשובים יותר מכל +האחרים, מאמר זה פשוט לא רלוונטי.</p> +<p> + אבל מדוע מספר כה רב של אמריקאים מקבלים את הנחות היסוד המרוממות אנשים מסוימים +מעל כל האחרים? חלקית בגלל אמונתם כי הנחות יסוד אלו הינן חלק ממסורת משפטית של +החברה האמריקאית. אנשים מסוימים מפקפקים כי הנחות היסוד הללו קוראות תיגר על +בסיס החברה.</p> +<p> + חשוב ביותר לומר לאנשים אלו כי הנחות היסוד אינן חלק מהמסורת המשפטית שלנו. הם +לא היו אף פעם.</p> +<p> + לכן, החוקה של ארה"ב אומרת שמטרת זכויות היוצרים ”לקדם את התקדמות המדע +והאמנות השימושית“ בית המשפט העליון הרחיב על כך, בהצהירו במשפט <em>סרטי פוקס +כנגד דויאל</em> כי ”האינטרס היחיד של ארצות הברית וההתנגדות העיקרית להבטחת +מונופולים של זכויות יוצרים היא ברווח הכללי שיוצא לציבור מעבודת היוצרים“</p> +<p> + איננו נדרשים להסכים עם החוקה או עם בית המשפט העליון (בזמן מסוים, שניהם מחלו +לעבדות) כך שעמדותיהם אינן מפריכות את הנחות היסוד של עליונות הבעלים. אבל כולי +תקווה כי המודעות כי זוהי הנחה קיצונית-ימנית ולא הנחה בעלת הכרה מסורתית +תחליש את כוח משיכתה.</p> + +<h3 id="conclusion">סיכום</h3> +<p> + ברצוננו לחשוב כי חברתנו מעודדת עזרה לשכנים, אבל בכל פעם שאנו מתגמלים מישהו +על הפרעה, או מעריצים אותם בשל העושר שהם צברו בדרך זו, אנו שולחים את המסר +ההפוך.</p> +<p> + אגירת תוכנה היא אחת הצורות של נכונותנו להתעלם מרווחת הציבור לצורך רווח +אישי. אנו יכולים לעקוב אחר רוח זאת מרונלד רייגן ועד ג'ים בקר, מאיון בוסקי עד +אקסון, מבנקים כושלים לבתי ספר כושלים. אנו יכולים למדוד זאת בגידול אוכלוסיית +חסרי הבית ואוכלוסיית בתי הכלא. הרוח האנטי-חברתית מזינה את עצמה, בגלל שככל +שאנו רואים אנשים אחרים שאינם עוזרים לנו, כך אנו רואים חוסר תוחלת בעזרה +לאחרים. והחברה דועכת לג'ונגל.</p> +<p> + אם איננו רוצים לחיות בג'ונגל, עלינו לשנות את גישתנו לחיים. אנו חייבים להתחיל +לשלוח את המסר כי אזרח טוב הוא זה המשתף פעולה כאשר זה נדרש, ולא אחד המצליח +בגזל אחרים. כולי תקווה כי התנועה לתוכנה חופשית תתרום לכך – לפחות בתחום אחד +נחליף את הג'ונגל במערכת יותר יעילה המעודדת ובנויה על התנדבות ושיתוף פעולה.</p> + +<h3 id="footnotes">הערות</h3> + +<ol> +<li id="f1">המלה ”חופשית“ ב”תוכנה חופשית“ מתייחסת לחופש, לא למחיר. המחיר המשולם עבור +עותק של תוכנה חופשית יכול היות אפס, נמוך או במקרים נדירים, גבוה.</li> + +<li id="f2">נושא הזיהום וצפיפות התנועה אינו משנה את המסקנה. אם ברצוננו לעשות את הנהיגה +יקרה יותר ולהרתיע מנהיגה באופן כללי, הפתרון הנחות הוא על ידי כבישי אגרה, אשר +תורמים לזיהום ולצפיפות גם יחד. מס על דלק הינו יעיל הרבה יותר.כמו כן, הרצון +להגביר את הבטיחות על ידי הסרת מגבלת המהירות המקסימלית אינו רלוונטי, גישה +חופשית לכביש מגדילה את המהירות הממוצעת על ידי הימנעות מעצירות ועיכובים, לכל +מגבלת מהירות.</li> + +<li id="f3">ניתן לראות תוכנה מסוימת כמזיקה וככזו שאינה צריכה כלל להתקיים, כמו בסיס נתוני +המסחר האישיים של לוטוס, אשר הוסר ממדפי המכירות עקב מורת רוח הציבור. רוב דברי +אינם חלים על מקרה זה, אבל אין זה הגיוני להתווכח על נחיצות בעלות על תוכנה בכך +שבעלים יכול להקטין את תפוצת התוכנה. הבעלים לא ימנע לגמרי את ההפצה, כפי שניתן +היה לקוות במקרה של תוכנה שהשימוש בה נחשב למזיק.</li> +</ol> + +<hr /> +<blockquote id="fsfs"><p class="big">מאמר זה מפורסם ב<a +href="http://shop.fsf.org/product/free-software-free-society/">תוכנה חופשית, +חברה חופשית: המאמרים הנבחרים של ריצ'ארד מ. סטולמן</a>.</p></blockquote> + +<div class="translators-notes"> + +<!--TRANSLATORS: Use space (SPC) as msgstr if you don't have notes.--> + </div> +</div> + +<!-- for id="content", starts in the include above --> +<!--#include virtual="/server/footer.he.html" --> +<div id="footer"> +<div class="unprintable"> + +<p>לשאלות וברורים שקשורים ל- FSF או ל- GNU: צרו קשר עם <a +href="mailto:gnu@gnu.org"><gnu@gnu.org></a>. <a href="/contact/">דרכים +אחרות</a> ליצירת קשר עם FSF. הערות על עמודי ה- WWW הללו, ניתן להפנות ל- <a +href="mailto:webmasters@gnu.org"><webmasters@gnu.org></a>.</p> + +<p> +<!-- TRANSLATORS: Ignore the original text in this paragraph, + replace it with the translation of these two: + + We work hard and do our best to provide accurate, good quality + translations. However, we are not exempt from imperfection. + Please send your comments and general suggestions in this regard + to <a href="mailto:web-translators@gnu.org"> + + <web-translators@gnu.org></a>.</p> + + <p>For information on coordinating and submitting translations of + our web pages, see <a + href="/server/standards/README.translations.html">Translations + README</a>. --> +אנא הבט ב- <a href="/server/standards/README.translations.html">Translations +README</a> למידע על תיאום ומשלוח תרגומים של מאמר זה.</p> +</div> + +<p><span dir="ltr">Copyright © 1998, 2000, 2001 Free Software Foundation, +Inc.</span><br /> +זכויות יוצרים 1991, 1992, 1998, 2000, 2001 המוסד לתוכנה חופשית, בע"מ</p> + +<p><span dir="ltr">This page is licensed under a <a rel="license" +href="http://creativecommons.org/licenses/by-nd/4.0/">Creative Commons +Attribution-NoDerivatives 4.0 International License</a>.</span></p> + +<!--#include virtual="/server/bottom-notes.he.html" --> +<div class="translators-credits"> + +<!--TRANSLATORS: Use space (SPC) as msgstr if you don't want credits.--> +תורגם: 12 ביוני 2002, 00:00:00 שעון ישראל, על ידי נעם גרץ (נערך: 17 באפריל +2003 על ידי the duke)</div> + +<p class="unprintable"><!-- timestamp start --> +עודכן אחרון: + +$Date: 2017/02/27 22:08:30 $ + +<!-- timestamp end --> +</p> +</div> +</div> +</body> +</html> |