summaryrefslogtreecommitdiff
path: root/talermerchantdemos/blog/articles/he/shouldbefree.html
diff options
context:
space:
mode:
Diffstat (limited to 'talermerchantdemos/blog/articles/he/shouldbefree.html')
-rw-r--r--talermerchantdemos/blog/articles/he/shouldbefree.html716
1 files changed, 716 insertions, 0 deletions
diff --git a/talermerchantdemos/blog/articles/he/shouldbefree.html b/talermerchantdemos/blog/articles/he/shouldbefree.html
new file mode 100644
index 0000000..996dc3d
--- /dev/null
+++ b/talermerchantdemos/blog/articles/he/shouldbefree.html
@@ -0,0 +1,716 @@
+<!--#set var="PO_FILE" value=''
+ --><!--#set var="ORIGINAL_FILE" value="/philosophy/shouldbefree.html"
+ --><!--#set var="DIFF_FILE" value=""
+ --><!--#set var="OUTDATED_SINCE" value="2006-04-26" -->
+
+<!--#include virtual="/server/header.he.html" -->
+<!-- Parent-Version: 1.77 -->
+
+<!-- TRANSLATORS: This page was generated locally by GNUN. Please do
+ not update it manually, update the corresponding PO file instead.
+ The PO is archived in trans-coord task #14388 (file: he-POs.tar.gz).
+ For more info, contact web-translators@gnu.org. -->
+
+<title>מדוע על תוכנה להיות חופשית - GNU Project - Free Software Foundation</title>
+
+<!--#include virtual="/philosophy/po/shouldbefree.translist" -->
+<!--#include virtual="/server/banner.he.html" -->
+<!--#include virtual="/server/outdated.he.html" -->
+<h2>מדוע על תוכנה להיות חופשית</h2>
+
+<p>
+מאת <a href="http://www.stallman.org/"><strong>ריצ'ארד סטולמן</strong></a></p>
+<h3 id="introduction">הקדמה</h3>
+<p>
+קיום מוצר ה”תוכנה“ מעלה את השאלה על דרך קבלת ההחלטות בקשר אליה. לדוגמא, נניח
+כי אדם מסוים, בעל עותק של תוכנה, פוגש אדם אחר המעונין בעותק שלה. האם הם
+יכולים להעתיק את התוכנה? מי צריך להחליט על כך? האם האנשים המעורבים, או שמא
+ישות נוספת, ”הבעלים“ של המוצר?</p>
+<p>
+ מפתחי תוכנה בדרך כלל מתייחסים לשאלות אלו בהנחה שהקריטריון לתשובה הוא מיקסום
+רווחים למפתח. הכוח הפוליטי של עולם העסקים הוביל את השלטון לאמץ הן את
+הקריטריון והן את התשובה שהוצעה : למוצר תוכנה יש בעלים, שהם בד"כ חברה המזוהה
+עם פיתוח המוצר.</p>
+<p>
+ במאמר זה ננסה לבחון את אותה שאלה, אבל עם קריטריון שונה: השגשוג והחופש של
+הציבור.</p>
+<p>
+ התשובה אינה יכולה להתבסס על החקיקה הנוכחית – החוק צריך לעקוב אחרי האתיקה ולא
+להפך, ובכלל, החקיקה הנוכחית אינה פותרת את השאלה, למרות שהיא מציעה מספר
+פתרונות אפשריים. הדרך היחידה לשפוט בנושא היא לגלות מי נפגע ומי מרוויח בהכרה
+בבעלות על תוכנה, למה, ובאיזו מידה. במילים אחרות, עלינו לבצע אנליזת
+מחיר/תועלת בשם החברה כישות אחת, תוך שאנו לוקחים בחשבון את החופש האישי ובנוסף
+את היצור של מוצרים ברי קיימא.</p>
+<p>
+ במאמר זה יתוארו האפקטים של ”בעלות“, ונראה כי התוצאה היא מזיקה בעליל. המסקנה
+המתבקשת היא כי למתכנתים יש את החובה לעודד אחרים לחלוק, להפיץ מחדש, ללמוד
+ולשפר תוכנה שהם כותבים, או במילים אחרות, לכתוב תוכנה חופשית. <a
+href="#f1">(1)</a></p>
+
+<h3 id="owner-justification">כיצד בעלי קניין מצדיקים את כוחם</h3>
+<p>
+ אלו הנהנים מהמערכת הנוכחית, בה תוכנות הנן רכוש, מציעים שני נימוקים לתמיכה
+בדרישתם לבעלות על תוכנה: הנימוק הרגשי והנימוק הכלכלי.</p>
+<p>
+ הנימוק הרגשי פשוט: ”השקעתי מאמצים, זמן ונשמה במוצר, המוצר בא <em>ממני</em>,
+הוא <em>שלי</em>!“</p>
+<p>
+ נימוק זה אינה דורש מאמץ רב להפרכתו. תחושת ה-”קשר הרגשי“ אינה בלתי-נמנעת אלא
+כזו שמתכנתים יכולים לטפח כאשר זה מתאים להם. ניקח לדוגמא, כיצד תחושת הקשר
+נעלמת במסתוריות במקרה הנפוץ בו מתכנתים מוכנים, בד"כ, להעביר את כל זכויותיהם
+לתאגיד גדול תמורת שכר. בניגוד לכך, שיקלו את גישתם של האמנים והאומנים הגדולים
+של ימי הביניים, שאפילו לא חתמו על עבודותיהם. להם, שם האמן לא היה חשוב. מה
+שכן היה חשוב היה הצורך שהעבודה תשרת והעובדה שהיא נעשתה. גישה זה שלטה מאות
+שנים.</p>
+<p>
+ הנימוק הכלכלי מתואר כך : ”אני רוצה להתעשר (או, בתיאור הפופולרי אך לא מדויק,
+להתקיים), אם לא אוכל על ידי פיתוח תוכנה, אז לא אפתח תוכנה. כל האחרים הם
+כמוני, ולכן אף אחד לא יתכנת. ואז מה תעשו?“ – איום זה בד"כ מוסווה כעצה
+ידידותית.</p>
+<p>
+ בהמשך נראה מדוע איום זה הנו איום סרק. אבל תחילה נפנה לטפל בהנחה סמויה שניתן
+לגלות ביתר קלות בניסוח אחר של הטיעון הנ"ל.</p>
+<p>
+ ניסוח זה מתחיל בהשוואת התועלת הציבורית של תוכנה קניינית לעומת אי קיום תוכנה,
+ומסיים במסקנה כי פיתוח תוכנה קניינית הנו, למרות הכל, משתלם, ויש
+לעודדו. הטעות פה הנה ההשוואה של שתי תוצאות בלבד, תוכנה קניינית
+ואי-תוכנה. וההנחה שאין אפשרויות נוספות.</p>
+<p>
+ בהינתן מערכת של זכויות יוצרים, פיתוח תוכנה בד"כ מקושר עם קיום בעלים השולט על
+השימוש בתוכנה. כל עוד קישור זה קיים, אנו לרוב עומדים בפני הבחירה בין תוכנה
+קניינית וכלום. בכל אופן, הקישור הזה אינו טבעי או בלתי-נמנע, הוא תוצאה של
+מדיניות משפטית/חברתית שעליה אנו מערערים: ההחלטה על קנייניות. הגדרת הברירה
+כבחירה בין תוכנה קניינית לאי קיום תוכנה ממש דורש מאיתנו לשאול</p>
+
+<h3 id="against-having-owners">הטיעון נגד קנייניות</h3>
+<p>
+ השאלה שעל הפרק – ”האם פיתוח תוכנה צריך להיות קשור לקיום בעלות והגבלת שימוש?“</p>
+<p>
+ על מנת לפסוק בסוגיה זו, אנו צריכים למדוד את ההשפעה של כל אחת מהפעילויות על
+החברה באופן בלתי תלוי. ההשפעה של פיתוח תוכנה (ללא קשר לשיטות ההפצה שלה)
+וההשפעה של הגבלת השימוש (בהנחה שהתוכנה פותחה). אם אחת מהפעילויות הללו הנה
+חיובית והשניה הרסנית, מוטב לנו לבטל את הקישור בינן ולבצע רק את החיובית.</p>
+<p>
+ או במילים אחרות – אם הגבלת הפצה של תוכנה פוגע בחברה, אזי מתכנת מוסרי ימנע
+מאפשרות זו.</p>
+<p>
+ למדידת התוצאה של הגבלת ההפצה, אנו צריכים להשוות את הערך לחברה של תוכנה
+קניינית (מוגבלת הפצה) והערך של אותה תוכנה, הזמינה לכולם – כלומר השוואה של
+שני עולמות שונים.</p>
+<p>
+ השוואה זו מטפלת גם בנימוק הנגדי הפשוט שעולה מפעם לפעם - ”התועלת לשכן שלו נתת
+עותק תוכנה מבטלת את התועלת לבעלי התוכנה“ – נימוק זה מניח שהנזק והתועלת שווים
+בערכם. בהשוואה שנבצע נשווה גם את הערכים, ונראה כי התועלת גדולה לעין שיעור
+מהנזק.</p>
+<p>
+ להבהרת הטיעון, בואו ננסה להפעיל אותו על נושא אחר – בניית כבישים.</p>
+<p>
+ ניתן לממן את בניית כל הכבישים על ידי אגרת-מעבר. מימון כזה ידרוש הקמת נקודות
+גבייה בכל צומת רחובות. מערכת כזו תהווה תמריץ גדול לשיפור הדרכים ותגרום לכל
+משתמש בדרך לשלם על השימוש בה, אולם, נקודת גבייה היא מכשול מלאכותי המפריע
+לזרימת התנועה. מלאכותי מכיוון שאינו תוצאה של דרך פעולתן של מכוניות או
+כבישים.</p>
+<p>
+ בהשוואת דרכים חופשיות לכבישי אגרה אנו מוצאים (בהנחה כי כל שאר הפרמטרים זהים)
+כי כבישים רגילים זולים יותר לבנייה ולתחזוקה, בטוחים יותר ויותר יעילים
+בשימוש. <a href="#f2">(2)</a> במדינה ענייה, אגרות מעבר מונעות את השימוש
+בכבישים מאזרחים רבים. יוצא מזה כי כבישים נטולי אגרה (חופשיים) מציעים יותר
+תועלת לחברה בעלות קטנה יותר והם מועדפים על ידי החברה. לכן, על החברה לבחור
+לממן סלילת כבישים בדרכים אחרות, ולא על ידי נקודות גביית אגרה. השימוש בכביש,
+אחרי בנייתו, צריך להיות חופשי.</p>
+<p>
+ כאשר הסניגורים של כבישי האגרה טוענים כי הם רק דרך לגיוס כספים, הם מסתירים את
+העובדה שיש חלופות. נקודות גביית אגרה אכן מגייסות כספים, אבל הן גם מורידות את
+רמת הכביש. כבישי האגרה אינם טובים כמו כבישים חופשיים.</p>
+<p>
+ כמובן, בניית כביש חופשי עולה כסף, שעל הציבור לשלם. אולם, אין משמעות הדבר
+מעבר לשיטת כבישי האגרה. אנו, הנדרשים לשלם בכל מקרה, נקבל תמורה טובה יותר
+לכספנו בבניית כבישים חופשיים.</p>
+<p>
+ איננו טוענים כי דרך אגרה גרועה מאי קיום דרך, למרות שטענה זו תתקיים אם האגרה
+תהיה גבוהה במידה כזאת שלא נוכל להשתמש בדרך (זו אינה מדיניות הגיונית לבעלי
+הכביש). אולם, כל עוד כבישי אגרה גורמים לבזבוז ואי נוחות, עדיף לגייס את הכסף
+בדרכים פחות פוגעניות.</p>
+<p>
+ ניתן להפעיל אותם טיעונים לגבי פיתוח תוכנה, נראה כי קיום ”נקודות גבייה“
+לתוכנה שימושית עולה רבות לחברה – גורם לתוכנה להיות יקרה יותר לפיתוח, יקרה
+יותר להפצה ופחות מספקת ויעילה לשימוש. מזה יוצא כי יש לעודד פיתוח תוכנה
+בדרכים אחרות, ויתוארו גישות אחדות לעידוד ומימון (בהיקף הנדרש באמת) של פיתוח
+תוכנה.</p>
+
+<h4 id="harm-done">הנזק הנגרם על ידי תוכנות חוסמות (Obstructing Software)</h4>
+<p>
+ שערו לרגע כי תוכנה פותחה והתשלומים הנדרשים לפיתוחה שולמו. עתה על החברה
+(society) להחליט האם להתיר שימוש חופשי או להגביל הפצתה. הניחו כי קיום התוכנה
+וזמינותה הינם רצויים. <a href="#f3">(3)</a></p>
+<p>
+ הגבלת ההפצה ואי התרת שינוי אינם מקדמים את השימוש בה, הם יכולים רק להפריע,
+והאפקט יכול להיות רק שלילי. אבל כמה? ובאיזו צורה?</p>
+<p>
+ שלוש רמות שונות של נזקים ממשיים באות מהפרעה כזו:</p>
+
+<ul>
+<li>פחות אנשים משתמשים בתוכנה</li>
+
+<li>אף אחד מהמשתמשים אינו יכול להתאימה לצרכיו המיוחדים</li>
+
+<li>מפתחים אחרים אינם יכולים ללמוד ממנה, או לבסס עליה עבודה חדשה.</li>
+</ul>
+
+<p>
+ לכל רמת נזק יש צורה קשורה של נזק פסיכו-חברתי – הכוונה לאפקט שבו להחלטות
+שאנשים מקבלים יש השפעה על רגשותיהם, גישתם לחיים ורגישותם. לשינויים אלו בדרכי
+המחשבה יש השפעה גם על קשריהם עם אזרחים אחרים ויתכנו להם השפעות חומריות.</p>
+<p>
+ שלוש רמות אלו של נזקים חומריים מבטלות חלק מהערך שהתוכנה יכלה לתרום, אבל אינם
+יכולים לבטלו לחלוטין. אם הן מבטלות אותו לחלוטין, הנזק לחברה על ידי כתיבת
+התוכנה יהיה לא יותר מהמאמצים לכתוב אותה. ניתן לטעון כי תוכנה שניתן למכור
+חייבת להביא תועלת ישירה כלשהי.</p>
+<p>
+ אולם, בהילקח בחשבון הנזק הפסיכו-סוציאלי הקשור, אין מגבלה לנזק שפיתוח תוכנה
+קניינית יכול לגרום.</p>
+
+<h4 id="obstructing-use">הגבלת השימוש בתוכנה</h4>
+<p>
+ הרמה הראשונה של נזק מונעת את השימוש הפשוט בתוכנה. לעותק של תוכנה יש ערך אפסי
+של עלות שולית (וניתן לשלם עלות זו על ידי ביצוע העבודה בעצמך), ולכן, בשוק
+חופשי, יהיה לו מחיר קרוב לאפס. דמי רשיון הנם תמריץ שלילי לשימוש בתוכנה – אם
+תוכנה שימושית לציבור הרחב הנה קניינית, הרבה פחות אנשים מהמצופה ישתמשו בה.</p>
+<p>
+ ניתן להראות בקלות שהתרומה הכוללת של תוכנה לחברה מוקטנת כאשר מגדירים לה
+בעלים. כל משתמש פוטנציאלי בתוכנה הניצב בפני הצורך לשלם עבור השימוש בה, יכול
+לבחור לשלם או לוותר על השימוש בה. כאשר משתמש בוחר לשלם, הנזק לחברה הינו אפס,
+מאחר וצד אחד מרוויח מה שצד אחר משלם, [a zero-sum transfer of wealth] אבל
+כאשר מישהו מחליט לוותר על השימוש בתוכנה, נגרם לו נזק מבלי שצד אחר מרוויח,
+ולכן התוצאה הסופית שלילית.</p>
+<p>
+ אבל, אין זה מקטין את כמות המאמץ הנדרש <em>לפתח</em> את התוכנה, וכתוצאה,
+היעילות הכוללת של התהליך, ביחידות של ”שביעות רצון משתמש לשעת עבודה“ קטנה.</p>
+<p>
+ מצב זה משקף את ההבדל העקרוני בין שכפול תוכנה ומכוניות, כסאות או
+סנדוויצים. עדיין לא קיימת מכונת שכפול למוצרים גשמיים מחוץ למדע הבדיוני, אבל
+תוכנות הנן קלות להעתקה – כל אחר יכול לייצר כה עותקים שהוא רוצה, במאמץ קטן
+במיוחד. זה אינו נכון למוצרים גשמיים לפי חוק שימור החומר – כל עותק חדש חייב
+להבנות מחומר גולמי באותה דרך בה נבנה העותק הראשון.</p>
+<p>
+ עם מוצרים גשמיים, תמריץ שלילי לשימוש בהם הוא הגיוני, מאחר וקניית עותקים
+מעטים משמעו פחות חומרים גולמיים ועבודה הנדרשת לייצרם. נכון כי יש בד"כ עלות
+פתיחה, עלות פיתוח, המפוזרת על פני קו היצור כולו, אבל כל עוד העלות השולית של
+היצור משמעותית, הוספת החלק היחסי של עלות הפיתוח אינה גורמת שינוי משמעותי
+בתמחור, ואינה דורשת הגבלה על חירותם של המשתמשים הרגילים.</p>
+<p>
+ אולם כפיית מחיר על דבר שאחרת היה חינם גורמת לשינוי גדול, תשלום כפוי על הפצת
+תוכנה הופך לתמריץ שלילי חזק.</p>
+<p>
+ בנוסף, שכפול מרכזי [central production] כמתבצע עתה הינו לא יעיל אפילו כאמצעי
+של הפצת התוכנה. המערכת דורשת סגירה של דיסקים פיזיים או סרטים מגנטיים באריזות
+עודפות, משלוח מספר גדול של אריזות אלו לרחבי העולם ואחסונם לצרכי מחירה. עלות
+זו מוצגת כהוצאה של ביצוע עסקים, אבל, באמת, היא חלק מבזבוז הנגרם עקב קיום
+בעלים לתוכנה.</p>
+
+<h4 id="damaging-social-cohesion">פגיעה באחדות חברתית</h4>
+<p>
+ נניח כי גם אתה וגם שכנך מגלים כי שימוש בתוכנה מסוימת יעיל עבורכם. מתוך דאגה
+לשכנך, אתה צריך להרגיש כי תשובה הולמת למצב תהיה לאפשר לשניכם להשתמש בה. הצעה
+לאפשר רק לאחד מכם להשתמש בתוכנה, ולמנוע את השימוש מהאחר, הוא מעורר מחלוקת,
+ולא אתה ולא שכנך תמצאו אותו הולם.</p>
+<p>
+ חתימה על הסכם טיפוסי לשימוש בתוכנה פירושו כי אתה בוגד בשכנך - ”אני מבטיח
+למנוע משכני תוכנה זו כדי שאני אוכל לקבל עותק לשימושי“. אנשים המקבלים החלטות
+כאלו מרגישים לחץ פסיכולוגי פנימי להצדקת מעשיהם, על ידי הקטנת חשיבות העזרה
+לשכנים וגורמים לפגיעה ב-”רוח הציבורית“ זוהי פגיעה פסיכו-סוציאלית הקשורה
+לפגיעה החומרית של דיכוי השימוש בתוכנה.</p>
+<p>
+ משתמשים רבים מכירים באופן בלתי מודע בטעות של סירוב לחלוק, ולכן הם מחליטים
+להתעלם מהרשיונות ומהחוק, ובכל אופן לחלוק תוכנה. אבל לעיתים קרובות הם מרגישים
+אשמה, הם יודעים שעליהם לעבור על החוק על מנת להיות שכנים טובים, אבל הם עדיין
+מתייחסים לחוק כסמכות עליונה, ומסיקים כי להיות שכן טוב (כפי שהם) הנה התנהגות
+לא-הולמת ומבישה. זוהי גם כן סוג של פגיעה פסיכו-חברתית, אבל אדם יכול להימנע
+ממנה על ידי החלטה כי הרשיונות והחוקים הנוגעים להם אינם בעלי תוקף מוסרי.</p>
+<p>
+ מתכנתים סובלים גם הם מפגיעה פסיכו-חברתית בכך שהם יודעים כי משתמשים רבים לא
+יזכו להשתמש במוצר אותו פיתחו – דבר המוביל להכחשה או גישה צינית. מתכנת יכול
+לתאר בהתלהבות את עבודה אותה הוא מוצא מלהיבה מבחינה טכנית, אבל כאשר ישאל ”האם
+אוכל להשתמש בה?“, יפלו פניו, והוא יודה שלא. על מנת להימנע מלהרגיש כך, הוא
+ישתדל להתעלם מעובדה זו ככל האפשר או יפתח עמדה צינית לצמצום משמעות הדבר.</p>
+<p>
+ מאז ימי רייגן, הדבר הנדיר ביותר בארה"ב אינו חדשנות טכנולוגית, אלא הנכונות
+לעבוד יחד לטובת הציבור. אין הדבר הגיוני לתמרץ את את הנכונות לעבוד על חשבון
+טובת הציבור.</p>
+
+<h4 id="custom-adaptation">הגבלת האפשרות להתאמת תוכנה</h4>
+<p>
+ הרמה השניה של פגיעות חומריות היא המניעה מהתאמת התוכנה. הקלות של הכנסת
+שינויים בתוכנה היא אחד היתרונות הגדולים שלה על פני טכנולוגיות ישנות, אבל,
+רוב המוצרים המסחריים הזמינים אינם מאפשרים שינויים על ידי הלקוח, אפילו אחרי
+קניתם. המוצר זמין עבורך – לקחת או לוותר, כקופסא שחורה – וזהו.</p>
+<p>
+ התוכנה שהנך יכול להריץ מורכבת מסדרת מספרים שמשמעותם מעורפלת, אף אחד, אפילו
+לא מתכנת מעולה, יכול לשנות מספרים אלו בקלות כך שהתוכנה תבצע משהו אחר.</p>
+<p>
+ מתכנתים בדרך כלל עובדים עם ”קוד מקור“, הכתוב בשפת תכנות כדוגמת פורטרן או
+C. השפה משתמשת בשמות לציון הנתונים לשמוש וציון חלקי התוכנה, ומייצגת פעולות
+על ידי סמלים כגון '+' לחבור ו-'-' לחיסור. היא מתוכננת לעזור למתכנתים לקרוא
+ולשנות תוכניות. הנה דוגמא לתוכנית לחישוב המרחק בין שתי נקודות על משטח:</p>
+
+<pre>
+</pre><pre style="text-align:left" dir="ltr"> float
+ distance (p0, p1)
+ struct point p0, p1;
+ {
+ float xdist = p1.x - p0.x;
+ float ydist = p1.y - p0.y;
+ return sqrt (xdist * xdist + ydist * ydist);
+ }
+</pre>
+<p>
+ והנה אותה תוכנית בצורה ברת הרצה במחשב בו אני בדרך כלל משתמש:
+</p>
+
+<pre>
+</pre><pre style="text-align:left" dir="ltr"> 1314258944 -232267772 -231844864 1634862
+ 1411907592 -231844736 2159150 1420296208
+ -234880989 -234879837 -234879966 -232295424
+ 1644167167 -3214848 1090581031 1962942495
+ 572518958 -803143692 1314803317
+</pre>
+
+<p>
+ קוד מקור הנו שימושי (לפחות פוטנציאלית) לכל משתמש בתוכנה, אבל רוב המשתמשים
+אינם מורשים להחזיק עותקים שלו. קוד המקור לתוכנות קנייניות בד"כ מוחזק בסודיות
+על ידי הבעלים, על מנת למנוע מאחרים ללמוד ממנו. כל שהמשתמשים מקבלים הם קבצים
+בינאריים, המכילים הוראות ביצוע שרק מחשב יכול לבצע – מתוך כך, רק בעלי התוכנה
+יכול לבצע בה שינויים.</p>
+<p>
+ חברה סיפרה לי פעם על עבודתה כמתכנתת עבור בנק במשך 6 חודשים, בה כתבה תוכנה
+הדומה לתוכנה הזמינה מסחרית. היא האמינה כי אם יכולה הייתה לקבל את קוד המקור
+של התוכנה המסחרית, השינויים הנדרשים היו קלים מאוד. הבנק היה מוכן לשלם עבור
+קוד המקור, אבל לא הורשה – קוד המקור נשמר בסודיות – והיא הייתה צריכה לעבוד
+חצי שנה, עבודה שנחשבת מבחינת תוצר לאומי, אך היא בעצם בזבוז זמן.</p>
+<p>
+ מעבדת האינטליגנציה המלאכותית ב-<abbr title="Massachusetts Institute of
+Technology">MIT</abbr> קיבלה מדפסת גרפית כמתנה מחברת XEROX בסביבות 1977. היא
+הופעלה על ידי תוכנה חופשית שעליה הוספנו תכונות נוחות רבות, לדוגמה, התוכנה
+יכלה להודיע למשתמש מיד בסיום עבודת ההדפסה שלו. בכל פעם שהיתה למדפסת בעיה,
+כדוגמת תקיעת נייר או חסר נייר, התוכנה הודיעה מיידית לכל המשתמשים שהיו להם
+עבודות בתור להדפסה. תכונות אלו הביאו לעבודה נעימה ונוחה מול המדפסת.</p>
+<p>
+ מאוחר יותר, העבירה XEROX למעבדה אחת מראשונות מדפסות הלייזר - מדפסת חדשה
+ומהירה יותר. התוכנה שהפעילה אותה הייתה תוכנה קניינית, שרצה על מחשב ייעודי
+נפרד, כך שלא יכולנו להוסיף אף אחת מהתכונות שאהבנו בתוכנת המדפסת הישנה. אמנם
+יכולנו לסדר שליחת הודעה כאשר עבודת הדפסה הגיעה למחשב הייעודי, אבל לא כאשר
+היא הודפסה בפועל (והבדלי הזמנים היו בד"כ משמעותיים) ולא הייתה כל דרך לדעת
+מתי המדפסת באמת מדפיסה – ניתן היה רק לנחש. כמו כן, אף אחד לא דווח כאשר הייתה
+תקיעת נייר, וכך לא נדירים היו המקרים בהם המדפסת הייתה מושבתת לשעה ללא תשומת
+לב.</p>
+<p>
+ מתכנתי המערכות של מעבדת ה-AI היו בעלי הכישורים לתקן בעיות אלו לא פחות
+מהמפתחים המקוריים של התוכנה, אבל XEROX לא הייתה מעונינת לתקנם, ובחרה למנוע
+מאתנו לתקנם, כך שהוכרחנו לחיות עם המצב – בעיות אלו לא תוקנו מעולם.</p>
+<p>
+ רוב המתכנתים הטובים התנסו לא פעם בחוויה מעין זו - הבנק יכול היה להרשות
+לעצמו לפתור את הבעיה על ידי כתיבת התוכנה מחדש בהתאמה לצרכיו, אבל משתמש
+טיפוסי, לא משנה כמה כשרוני, יכול רק להרים ידיים.</p>
+<p>
+ הרמת ידיים גורמת לנזק פסיכו-חברתי – לרוח ההסתמכות על עצמך. מייאש לחיות בבית
+שאינך יכול להתאימו לצרכיך וזה מוביל לדיכאון וייאוש ויכול להתפשט ולהשפיע על
+תחומי חיים אחרים - אנשים החשים כך הנם עצובים ואינם עושים עבודה טובה.</p>
+<p>
+ דמיין לעצמך איך יהיו החיים אם מתכונים היו נצברים בדומה לתוכנה. אתה יכול
+להגיד, ”איך אני משנה את המתכון הזה ומוריד ממנו את המלח?“, והשף הגדול יאמר,
+”איך אתה מעז להעליב את המתכון שלי, יליד מוחי וחוש הטעם שלי, בניסיון לחבל בו?
+אין לך את חוש השיפוט לשנות את המתכון שלי ולעשותו נכון!“</p>
+<p>
+ ”אבל הרופא שלי אסר עלי לאכול מלח! מה אני יכול לעשות? האם תוציא את המלח
+מהמתכון בשבילי?“</p>
+<p>
+ ”אשמח לעשות כן, ושכרי הנו רק 50,000$.“ מאחר ולבעלים מונופול על השינויים,
+השכר נוטה להיות משמעותי. ”אבל, כרגע אין לי זמן. אני עסוק במשימה לאומית
+לתכנון מתכון חדש לקרקר למנות קרב עבור הצבא. כנראה אתפנה אליך בעוד שנתיים.“</p>
+
+<h4 id="software-development">פיתוח תוכנה מגבילה</h4>
+<p>
+ הרמה השלישית של פגיעה חומרית משפיעה על פיתוח תוכנה. פיתוח תוכנה היה בעבר
+תהליך אבולוציוני, בו אדם לוקח תוכנה קיימת ומשכתב חלקים ממנה להוספת תכונה
+חדשה, ואחריו, אדם נוסף ישכתב חלקים להוספת תכונה נוספת - במקרים מסוימים,
+התהליך יכול להמשך יותר מעשרים שנים. בינתיים, מתבצעת ”קניבליזציה“ של חלקים
+מהתוכנה ונוצרת תוכנה חדשה.</p>
+<p>
+ הקיום של ”בעלים“ מונע תהליך אבולוציוני כזה, ומכריח להתחיל מאפס בעת פיתוח
+תוכנה. הוא גם מונע מאנשים נוספים ללמוד מתוכנה קיימת טכניקות מועילות או אפילו
+איך בנויות תוכנות מורכבות.</p>
+<p>
+ בעלים יכולים גם למנוע חינוך. בעבר פגשתי סטודנטים מבריקים במדעי המחשב שלא ראו
+מעולם את קוד המקור של תוכנה מורכבת. הם יכולים להיות מצוינים בכתיבת תוכניות
+קטנות, אבל הם אינם יכולים אפילו להתחיל ללמוד את הכישורים המורכבים הנדרשים
+לכתיבת תוכנות מורכבות אם הם אינם יכולים לראות כיצד אחרים מתמודדים עם האתגר.</p>
+<p>
+ בכל תחום אינטלקטואלי, אדם יכול להגיע לפסגות חדשות בכך שהוא עמוד על כתפיהם של
+אחרים. אבל לא עדו בתחום התוכנה – אתה יכול לעמוד רק על כתפיהם של אנשים אחרים
+<em>בחברה שבה אתה מועסק</em>.</p>
+<p>
+ הנזק הפסיכו-סוציאלי הקשור משפיע על רוח השיתוף המדעית, שהייתה כל כך חזקה, עד
+כי מדענים ממדינות אויבות שיתפו פעולה. ברוח זו, חוקרי ימים יפניים שנטשו את
+מעבדתם באי באוקיינוס הפסיפי שימרו את הנתונים שאספו, והשאירו מכתב המבקש
+מהכוחות הכובשים לדאוג לשמר את הנתונים.</p>
+<p>
+ העימותים ליצור רווחים הרסו מה שעימותים בינלאומיים שימרו. בימינו אנו, מדענים
+בתחומים רבים אינם מפרסמים די נתונים במאמריהם כדי לא לאפשר לאחרים לשחזר את
+עבודתם. הם מפרסמים מספיק רק בכדי להראות כמה הם הצליחו להשיג. זה בהחלט נכון
+במדעי המחשב, היכן שקוד המקור עליהם מבוססים מאמרים בדרך כלל נשאר חסוי.</p>
+
+<h4 id="does-not-matter-how">אין זה משנה איך מגבילים שיתוף</h4>
+<p>
+ עד עתה דנו בתוצאות האיסור על העתקה, שינוי והתבססות על תוכנה. לא ציינו איך
+המגבלות מבוצעות, בגלל שאין לכך השפעה על התוצאה. בין אם המגבלה נאכפת על ידי
+מנגנוני מניעת העתקה,זכויות יוצרים, רשיונות, הצפנה, שימוש בזיכרונות ROM או
+מספרים סידוריים בחומרה, אם המגבלה נאכפת, היא גורם לנזק.</p>
+<p>
+ משתמשים מתייחסים לחלק משיטות ההגנה כמגעילות יותר מאחרות – השיטות השנואות
+יותר הן כנראה אלו המשיגות את מטרתן.</p>
+
+<h4 id="should-be-free">תוכנה צריכה להיות חופשית</h4>
+<p>
+ ראינו עד עתה כי בעלות על תוכנה – הכוח להגביל שינויים או העתקה הוא גורם מעכב
+שהשפעותיו השליליות הנן נרחבות וחשובות. ומכאן המסקנה כי לציבור אסור שלתוכנה
+יהיו בעלים.</p>
+<p>
+ דרך אחרת להבין זאת היא כי לציבור נחוצה תוכנה חופשית, וכי תוכנה קניינית היא
+תחליף נחות. עידוד התחליף אינו דרך שקולה להשגת צרכינו.</p>
+<p>
+ וצ'לב הבל [Vaclav Havel] אמר ”צריך לעבוד עבור משהו כי הוא טוב, לא רק בגלל
+שיש לו סיכוי להצליח“. לעסק היוצר תוכנה קניינית יש סיכוי להצלחה בהגדרה הצרה,
+אבל אין זה טוב עבור הציבור.</p>
+
+<h3 id="why-develop">למה אנשים יפתחו תוכנה</h3>
+<p>
+ אם אנו מעלימים את הרכוש האינטלקטואלי כאמצעי לעידוד אנשים לפיתוח תוכנה, נקבל
+בתחילה פחות תוכנה, אך היא תהיה יותר שימושית. אין זה ברור ששביעות הרצון
+הכללית של הציבור תהיה פחותה, אבל אם כן, או אם אנו רוצים להגדילה בכל זאת,
+ישנן דרכים אחרות לעידוד פיתוח, בדיוק כפי שישנן דרכים אחרות חוץ מכבישי אגרה
+לגיוס כספים לסלילת כבישים. לפני שנדבר כיצד ניתן להשיג זאת, ננסה לבחון כמה
+עידוד מלאכותי אכן נחוץ.</p>
+
+<h4 id="fun">תכנות זה כיף</h4>
+<p>
+ ישנן מקצועות רבים שמעט אנשים יעבדו בהם ללא תמורה הולמת, לדוגמא, סלילת
+כבישים. ישנם תחומים אחרים של לימוד ואמנות שבהם יש סיכוי קלוש (אם בכלל)
+להתעשר, שאליהם אנשים נמשכים עקב קסמם או ערכם הנראה לציבור. דוגמאות כוללות
+מתמטיקה ולוגיקה, מוזיקה קלאסית, ארכיאולוגיה ופוליטיקה של איגודי
+עובדים. אנשים מתחרים, על מעט עמדות הכוח הפנויות, שאף אחת מהן אינה משתלמת
+יותר מדי. יש אפילו סיכוי כי הם ישלמו מכיסם לצורך העבודה בתחום, אם הם יכולים
+לממן זאת.</p>
+<p>
+ תחום כזה יכול להפוך עצמו בן לילה אם הוא מתחיל להציע אפשרות להתעשר. כאשר עובד
+אחד מתעשר, אחרים דורשים את אותה ההזדמנות. ודי מהר כולם דורשים סכומי כסף
+גדולים כתשלום על העבודה אותה עשו עד כה להנאתם. כאשר עוברות עוד כמה שנים, כל
+הקשורים לתחום לועגים לרעיון כי העבודה תעשה ללא החזרים כספיים ניכרים. הם
+ימליצו למתכננים חברתיים להבטיח כי החזרים כאלו אפשריים, וימליצו על הטבות
+מיוחדות, כוח, ומונופולים כנדרשים למימוש.</p>
+<p>
+ שינוי כזה חל בעולם תכנות המחשבים בעשור האחרון. לפני חמש עשרה שנים, היו
+מאמרים על ”מכורים למחשבים“: משתמשים היו ”מקוונים“ והיו להם הרגלים בעלות של
+מאה דולר לשבוע. אנשים לפעמים אהבו מחשבים מספיק כדי לשבור את נישואיהם. היום,
+אף אחד לא חושב לתכנת אלא לצורך קבלת שכר גבוה. אנשים שכחו מה שידעו לפני חמש
+עשרה שנים.</p>
+<p>
+ גם אם זו אמת בנקודת זמן מסוימת שרוב האנשים יעבדו בתחום מסוים רק עבור משכורות
+גבוהות, אין זה צריך להישאר כך. הדינמיקה של השינוי יכולה לעבוד גם בכיוון
+ההפוך, אם הציבור יספק את התנופה. אם ננטרל את האפשרות לעושר רב, אזי אחרי זמן
+מה, אנשים יסגלו מחדש את גישתם, וישתוקקו שוב לעבוד בתחום מתוך חדוות היצירה.</p>
+<p>
+ השאלה ”איך נוכל לשלם למתכנתים?“ הופכת לפשוטה יותר כאשר אנו מבינים שאין צורך
+לשלם להם הון – פרנסה בלבד קל יותר לגייס.</p>
+
+<h4 id="funding">מימון תוכנה חופשית</h4>
+<p>
+ למוסדות המשלמים למתכנתים אינם חייבים להיות בתי תוכנה. קיימים מוסדות רבים
+אחרים היכולים לעשות זאת.</p>
+<p>
+ יצרני חומרה רואים את התמיכה במפתחי תוכנה כהכרחית גם אם אינם יכולים לשלוט
+בתוכנה אותה הם מפתחים. בשנת 1970, רוב התוכנה היתה חופשית בגלל שלא חשבו
+להגביל אותה. היום, נכונותם הרבה להצטרף לארגונים ממחישה כי הבעלות על תוכנה
+היא לא הדבר החשוב להם.</p>
+<p>
+ מוסדות להשכלה גבוהה מקיימות פרוייקטי תכנות רבים. היום, הם בדרך כלל מוכרים את
+התוצרת, אבל לא בשנות ה70'. האם יש איזה שהוא ספק שאוניברסיטאות יפתחו קוד
+חופשי אם הן לא היו מורשות למכור אותו? ניתן היה לממן פרויקטים אלו על ידי אותם
+חוזים ומענקים ממשלתיים המופנים כעת לפיתוח תוכנות קנייניות.</p>
+<p>
+ מקובל היום עבור חוקרים אקדמאים לקבל מענקים לפיתוח מערכות, לפתח אותן כמעט עד
+לסיום ולהכריז עליהן כ”גמורות“, ואז להקים חברות שבאמת רק מסיימות את הפרויקט
+וגורמות לו להיות שימושי. לעיתים הם מכריזים על המוצר הלא-סופי כ-”חופשי“ אבל
+לעיתים, אם הם מושחתים באמת, הם מקבלים זכות בלעדית מהאוניברסיטה. זה אינו סוד,
+זוהי אמת פומבית שכולם מודים בה. אבל עדיין, אם חוקרים לא היו חשופים לפיתוי
+לעשות דברים כאלו, הם עדיין היו מבצעים את מחקרם.</p>
+<p>
+ מתכנתים הכותבים קוד חופשי יכולים להתקיים על ידי מכירת שרותים הקשורים
+לתוכנה. אני עצמי נשכרתי להסב את <a href="/software/gcc/">קומפיילר ה<span
+dir="ltr">של גנו C</span></a> לחומרות חדשות, ולייצר הרחבות לממשקי האנוש של
+<a href="/software/emacs/">GNU Emacs</a>. (והצעתי את ההרחבות הללו לציבור
+ברגע בו הם היו מוכנות), כמו כן אני מלמד קורסים עבורם אני מקבל שכר.</p>
+<p>
+ אינני לבד בצורת עבודה זו, ישנה עכשיו חברה מצליחה וגדלה העובדת בדיוק באותה
+הדרך. גם כמה חברות אחרות מספקות תמיכה מסחרית לתוכנה החופשית של מערכת
+GNU. זוהי ההתחלה של תעשיית התמיכה לתוכנה חופשית – תעשייה היכולה לגדול אם
+תוכנה חופשית תהיה שכיחה. היא מספקת למשתמשים אופציה שבדרך כלל אינה קיימת עבור
+תוכנות מסחריות, למעט לעשירים ביותר.</p>
+<p>
+ מוסדות חדשים כדוגמת ארגון התוכנה החופשית (<a href="/fsf/fsf.html">Free
+Software Foundation</a>) גם כן יכולים לממן מתכנתים. רוב כספי הארגון באים
+ממשתמשים הקונים מדיה מגנטית בדואר. התוכנה על המדיה הינה חופשית, כלומר, לכל
+משתמש הזכות להעתיקה ולשנותה, אבל רבים מעדיפים לשלם על העותק שלהם. (המושג
+”תוכנה חופשית“ מתייחס לחופש, לא למחיר) חלק מהמשתמשים מזמינים עותקים אפילו אם
+יש להם כבר עותק, כדרך לתרומה שהם חשים צודקת. הארגון מקבל גם תרומות לא קטנות
+מיצרני מחשבים.</p>
+<p>
+ ארגון התוכנה החופשית הוא ארגון צדקה, והכנסותיו יוצאות לשכירת מתכנתים רבים
+ככל האפשר. אם הוא היה מוקם כעסק להפצת אותה תוכנה חופשית לציבור תמורת תשלום,
+הוא היה מביא למייסדיו רווח נאה.</p>
+<p>
+ בגלל שהארגון הנו ארגון צדקה, מתכנתים בד"כ עובדים עבורו תמורת מחצית השכר אותו
+היו מקבלים במקום אחר. הם עושים זאת בגלל שאנו חופשיים מבירוקרטיה, ובגלל שהם
+חשים סיפוק שעבודתם לא תהיה חסומה ומוגבלת משימוש. יותר מכל, הם עושים זאת בגלל
+שתכנות זה כיף. בנוסף, מתנדבים כתבו תוכניות רבות עבורנו (לאחרונה אפילו כותבים
+טכניים התחילו להתנדב).</p>
+<p>
+ דבר זה מאשר כי תכנות הנו אחד התחומים המעניינים ביותר, יחד עם מוזיקה
+ואמנות. איננו צריכים לחשוש שאף אחד לא ירצה לתכנת.</p>
+
+<h4 id="owe">מה המשתמשים חייבים למתכנתים?</h4>
+<p>
+ ישנה סיבה טובה מאוד למשתמשי תוכנה לחוש מחויבות מוסרית לתרום לתמיכה
+בה. מתכנתים של קוד חופשי תורמים לפעילויות המשתמשים, ואין זה אלא הוגן ואינטרס
+לטווח הארוך לתת להם מימון להמשך הדרך.</p>
+<p>
+ אבל אין זה מתייחס לתוכנה קניינית, מאחר ולמגבלות מגיע עונש ולא פרס.</p>
+<p>
+ ולכן יש לנו פרדוקס: המפתח של תוכנה שימושית זכאי לתמיכה ממשתמשיה, אבל כל
+ניסיון להפוך התחייבות מוסרית זאת לדרישה הורס את הבסיס להתחייבות. מפתח יכול
+להיות זכאי לפרס או לדרוש אותו, אבל לא ביחד&hellip;</p>
+<p>
+ אני מאמין שמתכנת מוסרי הניצב מול פרדוקס זה חייב להתנהג כזכאי לפרס, אבל גם
+חייב להפציר במשתמשים לתרום מרצונם החופשי. בסופו של דבר משתמשים ילמדו לתמוך
+במפתחים ללא כפייה, בדיוק כמו שהם למדו לתמוך בתחנות רדיו וטלוויזיה ממלכתיות</p>
+
+<h3 id="productivity">מהי פרודוקטיביות בתוכנה? </h3>
+<p>
+ אם תוכנה הנה חופשית, עדיין דרושים מתכנתים, אבל אולי פחות. האם זה רע לציבור?</p>
+<p>
+ לא בהכרח. במדינות המפותחות יש היום פחות חקלאים מאשר היו ב1900, אבל אנו לא
+רואים בכך דבר רע לציבור, בגלל שהמעטים הללו מפיקים יותר מזון לצרכנים מאשר
+הרבים עשו בעבר - אנו קוראים לכך פריון עבודה משופר. תוכנה חופשית תדרוש הרבה
+פחות מתכנתים לסיפוק הדרישה בגלל עליה בפריון העבודה בפיתוח בכל הרמות:</p>
+
+<ul>
+<li> שימוש נרחב יותר לכל תוכנה שפותחה.</li>
+<li> היכולת לשנות תוכנה קיימת והתאמתה במקום לכתוב מאפס.</li>
+<li> חינוך טוב יותר למתכנתים.</li>
+<li> חיסול כפל המאמצים בפיתוח</li>
+</ul>
+
+<p>
+ אלו המתנגדים לשיתוף הפעולה בגלל שיגרום להעסקת פחות מתכנתים בעצם מתנגדים
+לתפוקת עבודה משופרת. אבל בכל זאת, הם בד"כ מקבלים את האמונה הרווחת כי תעשיית
+התוכנה זקוקה לפריון עבודה משופר. הכיצד יתכן?</p>
+<p>
+ ”פרודוקטיביות בתכנות“ יכול להתפרש כשני מושגים שונים: פריון העבודה של כלל
+פיתוח התוכנה או פריון העבודה של פרויקטים בודדים. פריון עבודה כולל הוא מה
+שהחברה תרצה לשפר, והדרך הברורה ביותר להשיג שיפור זה הוא הסרת המכשולים
+המלאכותיים לשיתוף פעולה המקטינים אותו. אבל חוקרים הלומדים את תחום ”פריון
+עבודה בתכנות“ מתמקדים רק בפירוש השני, הצר, שבו שיפורים דורשים פתרונות
+טכנולוגים מסובכים.</p>
+
+<h3 id="competition">האם תחרות הנה בלתי נמנעת?</h3>
+<p>
+ האם בלתי נמנע שאנשים ינסו להתחרות, לגבור על מתחריהם בחברה? יתכן וכך, אבל,
+תחרות בפני עצמה אינה מזיקה, הדבר המזיק הוא <em>קרב</em>.</p>
+<p>
+ ישנן דרכים רבות להתחרות. תחרות יכולה להיות רצון להשיג יותר, לעשות יותר ממה
+שאחרים עשו. לדוגמא, בימים עברו, היתה תחרות בין גאוני מחשוב, מי יגרום למחשב
+לבצע את הדברים המדהימים ביותר או את התוכנה הקצרה או המהירה ביותר לביצוע
+משימה מסוימת. סוג זה של תחרות גורם לכולם להרוויח, <em>כל עוד</em> היא מנוהלת
+ברוח ספורטיבית.</p>
+<p>
+ ”תחרות בונה“ מספיקה להמרצת אנשים למאמצים עילאיים. מספר אנשים מתחרים להיות
+הראשון שיבקר בכל המדינות על כדור הארץ, אחדים אפילו השקיעו סכומים ניכרים
+בתחרות זו. אבל הם אינם משחדים בעלי ספינות להוריד את מתחריהם על איים
+נטושים. הם רוצים לתת לאדם הטוב לנצח.</p>
+<p>
+ תחרות הופכת לקרב כאשר המתחרים מתחילים לסכל את צעדי היריב במקום לקדם את עצמם
+– כאשר ”הטוב ינצח“ מפנה מקום ל-”אני אנצח, בין אם אני הטוב ביותר או
+לא“. תוכנה קניינית הנה מזיקה, לא בגלל שהיא סוג של תחרות, אלא בגלל שהיא סוג
+של קרב בין אזרחים בחברה.</p>
+<p>
+ תחרות בין עסקים אינה בהכרח קרב. לדוגמא, כאשר שתי חנויות מכולת מתחרות, כל
+מאמציהן מופנים לשיפור עצמי, לא למעשי חבלה אצל המתחרה. אבל אין זה מדגים
+מחויבות מיוחדת לאתיקה עסקית, אלא, שיש מקום צר מאוד לקרב ללא אלימות פיזית
+בסוג זה של עסקים. לא כל תחומי העסקים חולקים את המאפיינים הללו. מניעת מידע
+היכול לעזור לכולם הנה סוג של קרב.</p>
+<p>
+ השקפת עולם עסקית אינה מכינה אנשים להתנגד לפיתויי הקרב עם המתחרים. כמה צורות
+של מאבק נאסרו על ידי חוקים אנטי-מונופוליים, חוקי האמת בפרסום וכולי, אבל
+במקום להכליל זאת למניעה עקרונית של מאבקים, מנהלים ממציאים צורות אחרות של
+מאבקים אשר אינן אסורות במפורש. משאבי הציבור מבוזבזים על המקבילה הכלכלית של
+מלחמת אזרחים.</p>
+
+<h3 id="communism">”למה אתה לא עובר לרוסיה?“</h3>
+<p>
+ בארצות הברית, כל תומך במשהו חוץ מצורה קיצונית של יוזמה חופשית אנוכית שמע
+טיעון זה תכופות. לדוגמא, נגד תומכי מערכת הבריאות הציבורית, הנמצאת בכל יתר
+המדינות המפותחות של העולם החופשי או נגד התומכים בתמיכה ציבורית באמנות, גם כן
+הנחה ברורה במדינות מתקדמות. הרעיון כי לאזרחים יש מחויבות לטובת ציבור מזוהה
+בארה"ב עם הקומוניזם. אבל כמה קרובים באמת רעיונות אלו?</p>
+<p>
+ הקומוניזם שהיה נהוג בברית המועצות היה מערכת של בקרה מרכזית בה כל הפעילויות
+היו מאורגנות, כביכול לטובת הכלל, אבל בפועל לטובת החברים במפלגה
+הקומוניסטית. ובה נשמרו בקפידה אמצעי העתקה למניעת יצירת העתקים לא חוקיים.</p>
+<p>
+ המערכת האמריקנית של זכויות יוצרים אינטלקטואליות משתמשת בבקרה מרכזית על הפצת
+תוכנה, ושומרת על ציוד ההעתקה בעזרת מנגנונים אוטומטיים להגנת העתקה למנוע
+העתקה לא חוקית.</p>
+<p>
+ בניגוד לכך, אני עובד לבניית מערכת בה אנשים חופשיים להחליט על האופציות שלהם,
+ובאופן מפורש, חופשיים לעזור לשכניהם וחופשיים לשנות ולשפר את הכלים שבהם הם
+משתמשים בחיי היום-יום. מערכת המבוססת על התנדבות, שיתוף פעולה וביזור.</p>
+<p>
+ לכן, אם עלינו לשפוט דעות על פי קרבתן לאורח החיים הקומוניסטי, בעלי התוכנה הם
+הקומוניסטים בינינו.</p>
+
+<h3 id="premises">שאלת הנחת היסוד</h3>
+<p>
+ אני מניח במאמר זה כי משתמש התוכנה אינו פחות חשוב מכותב התוכנה, או אפילו
+המעביד של כותב התוכנה. במילים אחרות, לאינטרסים והצרכים שלהם משקל שווה בבואנו
+להחליט באיזו דרך לפעול.</p>
+<p>
+ הנחת יסוד זו אינה מקובלת גלובלית. רבים מחזיקים בדעה כי המעביד של כותב התוכנה
+חשוב יותר מכל האחרים. הם אומרים, לדוגמא, כי המטרה של בעלות על תוכנה הנה לתת
+למעביד את היתרון לו הוא זכאי, ללא קשר לצורה שבה זה משפיע על הציבור.</p>
+<p>
+ אין תועלת בניסיון להוכיח או להפריך טענה זו. הוכחה דורשת הנחות יסוד
+משותפות. ולכן רוב הדברים שאומר מופנים רק לאילו החולקים את הנחות היסוד שלי,
+או לפחות מעונינים בתוצאותיהן. לאלו המאמינים כי הבעלים הנם חשובים יותר מכל
+האחרים, מאמר זה פשוט לא רלוונטי.</p>
+<p>
+ אבל מדוע מספר כה רב של אמריקאים מקבלים את הנחות היסוד המרוממות אנשים מסוימים
+מעל כל האחרים? חלקית בגלל אמונתם כי הנחות יסוד אלו הינן חלק ממסורת משפטית של
+החברה האמריקאית. אנשים מסוימים מפקפקים כי הנחות היסוד הללו קוראות תיגר על
+בסיס החברה.</p>
+<p>
+ חשוב ביותר לומר לאנשים אלו כי הנחות היסוד אינן חלק מהמסורת המשפטית שלנו. הם
+לא היו אף פעם.</p>
+<p>
+ לכן, החוקה של ארה"ב אומרת שמטרת זכויות היוצרים ”לקדם את התקדמות המדע
+והאמנות השימושית“ בית המשפט העליון הרחיב על כך, בהצהירו במשפט <em>סרטי פוקס
+כנגד דויאל</em> כי ”האינטרס היחיד של ארצות הברית וההתנגדות העיקרית להבטחת
+מונופולים של זכויות יוצרים היא ברווח הכללי שיוצא לציבור מעבודת היוצרים“</p>
+<p>
+ איננו נדרשים להסכים עם החוקה או עם בית המשפט העליון (בזמן מסוים, שניהם מחלו
+לעבדות) כך שעמדותיהם אינן מפריכות את הנחות היסוד של עליונות הבעלים. אבל כולי
+תקווה כי המודעות כי זוהי הנחה קיצונית-ימנית ולא הנחה בעלת הכרה מסורתית
+תחליש את כוח משיכתה.</p>
+
+<h3 id="conclusion">סיכום</h3>
+<p>
+ ברצוננו לחשוב כי חברתנו מעודדת עזרה לשכנים, אבל בכל פעם שאנו מתגמלים מישהו
+על הפרעה, או מעריצים אותם בשל העושר שהם צברו בדרך זו, אנו שולחים את המסר
+ההפוך.</p>
+<p>
+ אגירת תוכנה היא אחת הצורות של נכונותנו להתעלם מרווחת הציבור לצורך רווח
+אישי. אנו יכולים לעקוב אחר רוח זאת מרונלד רייגן ועד ג'ים בקר, מאיון בוסקי עד
+אקסון, מבנקים כושלים לבתי ספר כושלים. אנו יכולים למדוד זאת בגידול אוכלוסיית
+חסרי הבית ואוכלוסיית בתי הכלא. הרוח האנטי-חברתית מזינה את עצמה, בגלל שככל
+שאנו רואים אנשים אחרים שאינם עוזרים לנו, כך אנו רואים חוסר תוחלת בעזרה
+לאחרים. והחברה דועכת לג'ונגל.</p>
+<p>
+ אם איננו רוצים לחיות בג'ונגל, עלינו לשנות את גישתנו לחיים. אנו חייבים להתחיל
+לשלוח את המסר כי אזרח טוב הוא זה המשתף פעולה כאשר זה נדרש, ולא אחד המצליח
+בגזל אחרים. כולי תקווה כי התנועה לתוכנה חופשית תתרום לכך – לפחות בתחום אחד
+נחליף את הג'ונגל במערכת יותר יעילה המעודדת ובנויה על התנדבות ושיתוף פעולה.</p>
+
+<h3 id="footnotes">הערות</h3>
+
+<ol>
+<li id="f1">המלה ”חופשית“ ב”תוכנה חופשית“ מתייחסת לחופש, לא למחיר. המחיר המשולם עבור
+עותק של תוכנה חופשית יכול היות אפס, נמוך או במקרים נדירים, גבוה.</li>
+
+<li id="f2">נושא הזיהום וצפיפות התנועה אינו משנה את המסקנה. אם ברצוננו לעשות את הנהיגה
+יקרה יותר ולהרתיע מנהיגה באופן כללי, הפתרון הנחות הוא על ידי כבישי אגרה, אשר
+תורמים לזיהום ולצפיפות גם יחד. מס על דלק הינו יעיל הרבה יותר.כמו כן, הרצון
+להגביר את הבטיחות על ידי הסרת מגבלת המהירות המקסימלית אינו רלוונטי, גישה
+חופשית לכביש מגדילה את המהירות הממוצעת על ידי הימנעות מעצירות ועיכובים, לכל
+מגבלת מהירות.</li>
+
+<li id="f3">ניתן לראות תוכנה מסוימת כמזיקה וככזו שאינה צריכה כלל להתקיים, כמו בסיס נתוני
+המסחר האישיים של לוטוס, אשר הוסר ממדפי המכירות עקב מורת רוח הציבור. רוב דברי
+אינם חלים על מקרה זה, אבל אין זה הגיוני להתווכח על נחיצות בעלות על תוכנה בכך
+שבעלים יכול להקטין את תפוצת התוכנה. הבעלים לא ימנע לגמרי את ההפצה, כפי שניתן
+היה לקוות במקרה של תוכנה שהשימוש בה נחשב למזיק.</li>
+</ol>
+
+<hr />
+<blockquote id="fsfs"><p class="big">מאמר זה מפורסם ב<a
+href="http://shop.fsf.org/product/free-software-free-society/">תוכנה חופשית,
+חברה חופשית: המאמרים הנבחרים של ריצ'ארד מ. סטולמן</a>.</p></blockquote>
+
+<div class="translators-notes">
+
+<!--TRANSLATORS: Use space (SPC) as msgstr if you don't have notes.-->
+ </div>
+</div>
+
+<!-- for id="content", starts in the include above -->
+<!--#include virtual="/server/footer.he.html" -->
+<div id="footer">
+<div class="unprintable">
+
+<p>לשאלות וברורים שקשורים ל- FSF או ל- GNU: צרו קשר עם <a
+href="mailto:gnu@gnu.org">&lt;gnu@gnu.org&gt;</a>. <a href="/contact/">דרכים
+אחרות</a> ליצירת קשר עם FSF. הערות על עמודי ה- WWW הללו, ניתן להפנות ל- <a
+href="mailto:webmasters@gnu.org">&lt;webmasters@gnu.org&gt;</a>.</p>
+
+<p>
+<!-- TRANSLATORS: Ignore the original text in this paragraph,
+ replace it with the translation of these two:
+
+ We work hard and do our best to provide accurate, good quality
+ translations. However, we are not exempt from imperfection.
+ Please send your comments and general suggestions in this regard
+ to <a href="mailto:web-translators@gnu.org">
+
+ &lt;web-translators@gnu.org&gt;</a>.</p>
+
+ <p>For information on coordinating and submitting translations of
+ our web pages, see <a
+ href="/server/standards/README.translations.html">Translations
+ README</a>. -->
+אנא הבט ב- <a href="/server/standards/README.translations.html">Translations
+README</a> למידע על תיאום ומשלוח תרגומים של מאמר זה.</p>
+</div>
+
+<p><span dir="ltr">Copyright &copy; 1998, 2000, 2001 Free Software Foundation,
+Inc.</span><br />
+זכויות יוצרים 1991, 1992, 1998, 2000, 2001 המוסד לתוכנה חופשית, בע"מ</p>
+
+<p><span dir="ltr">This page is licensed under a <a rel="license"
+href="http://creativecommons.org/licenses/by-nd/4.0/">Creative Commons
+Attribution-NoDerivatives 4.0 International License</a>.</span></p>
+
+<!--#include virtual="/server/bottom-notes.he.html" -->
+<div class="translators-credits">
+
+<!--TRANSLATORS: Use space (SPC) as msgstr if you don't want credits.-->
+תורגם: 12 ביוני 2002, 00:00:00 שעון ישראל, על ידי נעם גרץ (נערך: 17 באפריל
+2003 על ידי the duke)</div>
+
+<p class="unprintable"><!-- timestamp start -->
+עודכן אחרון:&nbsp;
+
+$Date: 2017/02/27 22:08:30 $
+
+<!-- timestamp end -->
+</p>
+</div>
+</div>
+</body>
+</html>